פנים רבות לנו: חלק א'

מודעות קשובה (AWARENESS), חתירה לאיזונים (BALANCE) וחיבור למקורות משמעות (CONNECTION): אלה הם שלושת העקרונות המנחים של תכנית מ.ג.ן.

בחרתי לשתף כאן בתכנים והתנסויות מסדנא חווייתית מתכנית מ.ג.ן,  המתמקדת ב"פנים הרבות שלנו".

מרגש אותי כל פעם מחדש להנחות סדנאות אלה. לצאת למסע של התוודעות, השתחררות, והתחברות למעיינות היצירה. מתוך רצון להעביר קצת מהאווירה המיוחדת, גייסתי הפעם ציטוטים מתוך ספרה של וירג'יניה סאטיר: "פנים רבות לנו" (תורגם לעברית בהוצאת נורד):

"לכולנו פנים רבות- פנים כועסים, נפחדות, אוהבות, חזקות, נבונות ושמחות" כותבת סאטיר בספר פנים רבות לנו, ומוסיפה:

"לעיתים קרובות אנו שופטים את פנינו על פי היותן טובות או רעות, צודקות או לא צודקות, ואיננו מבינים את הכוח הטמון בכל שאר הפנים, המאפשרות לנו להיות בני אדם מלאים ומאוזנים יותר" (עמ 14).

סאטיר מזמינה אותנו למסע של גילוי  והתוודעות אל החלקים השונים של ה"אני" שלנו: אלה המוכרים לנו היטב, אלה שעל קיומם איננו יודעים כלל, ואלה שעדיין לא פיתחנו. בכל רגע נתון קיימת אפשרות להרחיב את חיינו מעבר למקום שבו אנו נמצאים. בכל רגע נתון אנחנו יכולים לגלות ולפתח גרסאות של העצמי. ברירות חדשות.

מודעות: AWARENESS

"בלכתו במורד ההר, שלושה אנשים שם הלכו: האיש שהיה, האיש שאחרים ראו, האיש שרצה להיות". שיר זה שמקורו לא ידוע המצוטט בספרו של פרופ' אדיר כהן, מזמין אותנו להתוודע לעצמיים המרובים, לגלות מי אנחנו, מה יש בנו ומה עדיין אפשרי לנו.

בכל רגע של קיומנו "עצמיים" מרובים: "עצמיים" שהיינו, העצמיים שאחרים ראו, ואלה שאחרים כיום רואים, העצמי שרצינו להיות, העצמיים המוצגים לזולת כיום, ואחרים המוכרים רק לעצמנו.

אני כותבת שורות אלה, ואיתי אלינער הילדה, אלינער הנערה, החיילת שהייתי, הסטודנטית, הכלה, האם הצעירה. כל אלה נמצאות כאן איתי, אני יכולה להתייעץ איתן, ללמוד מניסיונן, לשאוב מכוחותיהן ללמוד מניסיונם.

התוודעות לפנים הרבות שלנו 

אחד הדימויים בהם משתמשת וירג'יניה סאטיר לתיאור ריבוי הפנים שלנו הוא דימוי הקרוסלה:

"בקרוסלה משתמשים בדרך כלל ילדים, אבל רבים המבוגרים המשתוקקים לעלות עליה. יש לה מוסיקה במרכזה ומסביב סוסים רבים העולים ויורדים לצלילי מנגינה. נדמיין לנו שנים-עשר סוסים בקרוסלה שלנו, ולכל אחת מהם פנים אחרות משלל פנינו. אנו עומדים וצופים בקרוסלה. נפעיל אותה לאט לאט. 

בדמיון המונחה הזה אתה מתבקש לצפת בפניך שלך, ולהעניק להם שמות. אפשר להשתמש בשמות הדמויות מתוך מסיבת כוכבים או מתוך התאטרון הפנימי שלך כמו כעס, אהבה, תבונה וכדומה. תחילה צפה בהן כשהן סובבות במעגל. עינך עשויה להתעכב רק לכמה שניות על כל אחת מהן, מפני שפנים אחרות תופסות את מקומן. 
כשאתה רואה פנים אלה בזו אחר זו, שים לב לתגובה שאתה מגיב עליהן" (סאטיר, פנים רבות לנו עמ' 79-80).

אז מי אני? 

לא כל הפנים שלנו מוכרות לנו באותה מידה. לא כולן הכרח "מקובלות" עלינו באותה מידה,  מזכירה לנו וירג'יניה סאטיר: "לאחר שהסתובבה הקרוסלה פעמים אחדות אמור לעצמך בבירור: כל אלה הן פני. שים לב, אילו מהן מוכרות לך, אילו מהן חביבות עליך, ואילו מהן מעוררות בך רגשות שליליים, ועתה חשוב על כל פנים לחוד ושאל את עצמך: איזה שימוש חדש או משמעות חדשה יכול אתה למצוא בפנים אלה. בו בזמן ברר לעצמך, מה השימוש שהועדת בעבר לכל פנים.

ייתכן שיתברר לך שפנים מסוימות נעדרות; אם כך הדבר, רשאי אתה להוסיף עוד סוס לקרוסלה, ייתכן שיתברר לך תוך כדי כך שאתה מתנסה בקשת שלמה של רגשות;  עצב, תשוקה, כעס, הנאה, רגשות טובים וגם אחרים שכלל לא הזכרתי. זכור: בלי כל קשר לסוג הרגשות, כולם שלך, ואם תטפל בהם כראוי, יסייעו לך הפנים הרבות שלך" (שם, עמ' 80. הדגשים שלי. א.פ.) .

במרחב הטיפולי, זו התפיסה של העצמי כישות מרובה, המתהווה לאורך כל החיים מתוך מארג אינסופי של תנועה בין התוך-אישי לבין-אישי בשדה אינטרסוביקטיבי. גישה זו מבקשת לאפשר לאדם להרחיב את החוויה שלו,  תוך מפגש אותנטי עם אחר משמעותי- מטפל. מפגש כזה יכול להתאפשר אך ורק אם המטפל מחובר בעצמו לחלקי עצמי שבו, פתוח לתנועה דיאלקטית בין התוך-אישי לבין הבינאישי בדיאדה הטיפולית.

איזונים: BALANCE

וירג'יניה סאטיר מזמינה אותנו לחשוב על עצמנו כמרצדה חיה (Mobile).

"מה שמפעיל את המרצדה הוא האיזון . אפשר להשתמש בכל מספר של פריטים מגדלים שונים, צורות שונות, משקל שונה וצבעים שונים, ולתלות אותם במרחקים משתנים זה מזה- קרוב, רחוק, זה בצד זה, למעלה ולמטה- וליצור כך שלמות ..". הדימוי הזה מתאים למערכת המשפחתית, אך גם מתאים לדינאמיקה בין החלקים השונים בתוך נפשנו.

המרצדה הוא דימוי למרכיבים הרבים שלנו, המתאזנים, ושבים ומתאזנים, ומהווים את כל מערך חיינו. היות שדברים משתנים כל הזמן, והיות שמצטרפים דברים חדשים, נחוץ איזון מחודש מפעם לפעם.  אנחנו נמצאים בתהליך מתמיד של שינוי. שינוי כרוך תמיד בתקופה מסוימת של חוסר איזון (החששות וההתרגשות המתלווים לאפשרויות החדשות). זה קורה כאשר דבר מתווסף או כשמשהו מן הדברים הישנים והמוכרים נעלם. חוסר האיזון כרוך במקרים רבים בבלבול. חוסר האיזון עשוי להתבטא במחלה גופנית, בקשיים בין-אישיים, בבעיות של מסוגלות או בדידות.

במקום לחפש את האיזון המושלם, מציעה לנו סאטיר לחפש את האיזון המתאים לנו בשלב מסוים.

תוך כדי תנועה. גם כשהגוף עובר מתנוחה לתנוחה דרוש לנו איזון מחדש של כל האברים. לפני כל איזון מחדש, טבעי שיבוא חוסר איזון.

במקום להיבהל מחוסר האיזון, אפשר ללמוד להכיר בו, לשים לב אליו, ולראותו כשלב  בתהליך של שינוי. תקופות של חוסר איזון בחיינו שייכות למהלך הטבעי של החיים. מצב של חוסר איזון מתמשך עלול לגרור שחיקה וכאב ל"אני". אנו חוששים ממצב של חוסר איזון, מפני אובדן שיווי המשקל.

וירג'יניה סאטיר מזמינה אותנו במצבים אלה להתיישב בכסא הקרוב ביותר, לעצום את העיניים ולומר לעצמנו: "אני קולט חוסר הרמוניה בין המרכיבים שלי. אני קולט מצוקה". אחר כך עלינו להאזין למה שאומרים המרכיבים השונים. לראות מה קורה, לגלות מה אנו צריכים, לזהות הזדמנויות , ולנסות להבין מה אפשר לעשות בענין זה.

חיבורים: CONNECTIONS

אפשר לחשוב על הפנים הרבות שלנו כמייצגות גרסאות שונות של עצמנו.  מדובר בקשת של ברירות, שבאמצעות ההתחברות אליהן, נוכל להרחיב את טווח הבחירה ולהוסיף אפשרויות חדשות לחיינו.

העצמיים שבנו באים לביטוי שונה במערכות היחסים שלנו עם אחרים בסביבות שונות. כך טוען סטיבן מיטשל (2003).

"ייתכן שיתברר לך שאחדות מפניך נמצאות עדיין בשלב הינקות שלהן. לדוגמה, ייתכן שתבחין בפנים הכעוסות שלך ותיזכר, שאתה משתמש בהן כיום באותה צורה שהשתמשת בהן כשהיית בן שנתים ונהגת לשרבב שפתיך ברוגז.
לשרבב שפתיים אתה יודע היטב. האם ייתכן שאמרת לעצמך, שזה הדבר היחיד לעשותו כשאתה נרגז, ועל כן אתה ממשיך לעשות זאת? האם לא היית יכול להוסיף דרכי תגובה אחרות, לומר מה אתה מרגיש, לאפשר לעצמך לגלות על מה אתה רוגז, 
להבהיר לעצמך שאולי בעצם אתה חסר אונים ורק פועל כנרגז? ואולי היית רוצה לצעוק במצבים קיצוניים? איך אתה מרגיש כשמתברר לך שיש דרכי שימוש רבות לפניך הכעוסות? (פנים רבות לנו, עמוד 80).

עצמיים בגילאים שונים

מתיאור פני העצמי בינקות ובילדות, היא עוברת לפני עצמי כמתבגר:

"פניך הנרגשות. כשהיית בן שתים עשרה ומישהו ריגש אותך, נחוץ היה לך סיפוק מיידי. מישהו חייב היה להקשיב, ומייד. עכשיו בגיל עשרים ושש, אתה עדיין נוהג כך, וחושב שכך בנויה אישיותך, וזה מה שעליך לעשות. האם מסוגל אתה לחשוב על שימוש באותה התרגשות כמקור הנאה לעצמך, כעל משהו שיהיה ברצונך לחלוק עם מישהו? או אולי ברצונך לצייר משהו, לזמזם לעצמך מנגינה או לרוץ קילומטר?

ודוגמא שלישית: אתה רואה את פניך חסרות האונים. כשהיית בן שמונה-עשרה והרגשת את עצמך חסר אונים הייתה הרגשתך זו מלווה מבוכה או בושה, ועל כן נהגת להסתתר. עכשיו, בגיל שישים ושתיים, או בכל גיל שהוא, אתה עדיין מסתתר.

האם תוכל לבדוק אפשרות של בקשת עזרה כשאתה נזקק לה?

האם תוכל להרשות לעצמך להיות חסר אונים לא לסבול מכך, שהרי מדובר בהרגשה אנושית? או אולי אומר לך חוסר האונים שלך לעשות דבר מה שאינו חיובי במיוחד? חוסר האונים משמש במקרים רבים מסווה לתסכול. ברגע שתהיה ער לכך, תוכל לבחור בכיוון חדש, מספק יותר עבורך" (שם, עמ' 81).

את כל פנינו נוכל לבחון בדרך זו, ולבחור מה מתאים לנו ומתי. וירג'יניה סאטיר מתארת איך בעבר היא חשבה שעליה להשמיד את כל המרכיבים הטורדנים שבאישיותה. רק בגיל מבוגר יותר היא הבינה שהם עוזריה הנאמנים ביותר, אם רק תדע להפכם לידידיה.

"נראה שאין הגיון במקור הבעיה ועדיף להתרחק ממנה, הסוד הוא שכאשר אנו מתרחקים, אנחנו רק מגדילים את המתח ופחדינו גוברים מפני שהבעיה איננה נעלמת. לאמיתו של דבר, היא נראית לנו גדולה וחזקה משהיא באמת. כשאנחנו מתקרבים אליה מתפוגג המתח. אז יכולים אנחנו לראות את המצב כפי שהוא ולהחליט את ההחלטות המתאימות (פנים רבות לנו, עמוד 82).

תנועה בין גרסאות העצמי

היום אני גבעה,

מחר אני ים.

כל יום אני תועה

כבאר של מרים,

כל יום אני בועה

אובדת בנקיקים…" ( דליה רביקוביץ). 

בעקבות דליה רביקוביץ נוכל לשאול את עצמנו: האם כך גם אנו מרגישים? האם גם אנחנו מרגישים שהעצמי שלנו עובר שינויים, מתחלף ומורכב ממצבי עצמי שונים ומתחלפים? איך אנחנו מקבלים את החלקים השונים בתוכנו?

לעיתים אנחנו מסתירים גם מעצמנו חלקים חשובים מהעצמי שלנו. לעומת זאת, כאשר כל הפנים שלנו ידועים לנו, וכשאנחנו יודעים שהאחריות מוטלת עלינו, אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו להיות במצבי רוח שונים בזמנים שונים, ולהשלים עם יכולתנו לשגות באותה מידה שאנחנו מקבלים את יכולתנו להצליח. כאשר קשה לנו להשלים עם פנים אלה או אחרות, טוענת וירגיניה סאטיר, אנחנו מסתכנים בהעמדת פנים. "כך אני יכולה לקבל את עצמי כאדם ולהעניק לזולת ללא קושי את אותן האפשרויות" (שם, עמוד 84).

בעבודתי הטיפולית ובהנחיית סדנאות חשוב לי ליצור מרחב המאפשר לעצור, להתבונן, ולברר את מגוון החוויות וההתנסויות בסביבה מכילה ומאפשרת.  אני זוכה גם ללמוד מהאנשים איתם אני נפגשת, שבוחרים להמציא את עצמם מחדש, "להתיישב בכיסא הנהג של החיים שלהם", וליישם הלכה למעשה את הביטוי Making Lives Our Own.

גילוי הפלא החבוי בנו

"אם נעצור לרגע ונסתכל סביבנו נראה אנשים בעטיפות שונות ומשונות, בכל הצבעים האפשריים, דוברים שפות שונות ומבשלים באלפי סגנונות. בני אדם מבצעים מעשים שלא ייאמנו, ובכלל זה מעשי אכזריות והרס איומים, בצד מעשי נדיבות מופלגים הדורשים לפעמים הקרבה גמורה של החיים, בשם אהבתם  ולדאגתם לאחיהם, 
בני אדם. בני האדם, ואני עצמי בכלל זה, הם בשבילי מקור לא אכזב להשתאות ולעונג, גם לצמיחה, למאבק ולכאב.

כל אחד מאתנו מתנסה בכל קשת הרגשות, או כפי שאני מכנה אותו לפעמים "הלחלוחית" שבנו: כעס, שמחה, פחד, סקרנות, אהבה והתפעמות, חוסר אונים ותחושת עוצמה. שונים הם הגורמים המעוררים את הרגשות האלה בכל אחד מאתנו, אבל לכולנו היכולת להתנסות בהם.
כל אחד מאיתנו מתייחד בעטיפה משלו: צבע, תווי פנים, מין, גיל, רקע, ניסיון, מחשבות, רגשות וגישות שונות. אנו משלבים בנו דמיון ושוני ביחס לכל אדם אחר בעולם. אולם במקרים רבים אנחנו נוטים להסתפח דווקא אל המוכר ולהתרחק מן הבלתי ידוע" (סאטיר, עמוד 13).
אני חווה את עצמי כברת מזל לחיות בתקופה זו.

אני מברכת על הדלתות שנפתחו בפני בזכות המפגשים המתקיימים בזכות הסדנאות שאני מנחה בארץ ובעולם. כל אחד ואחד מהמפגשים פותח עבורי צוהר לדרכים שונות בהן אנחנו פוגשים את אתגרי המאה ה-21.

אחד מהאתגרים הגדולים שלנו הינו פיתוח האג'יליות (Agility) בהסתגלות למציאות משתנה. לשם כך עלינו לפתח את היכולת להכיר בשינויים שקורים לנו, להתבונן בהלכי הרוח שלנו, לזהות מבלי להזדהות אתם יתר על המידה.

גם אם לדעתנו שונים אנחנו מאוד זה מזה, בכל זאת דומים אנחנו. רבים מאיתנו סבורים בטעות שדמיון בין אנשים הוא היוצר את הבסיס לאמון ולבטחון, בעוד השונות הוא הגורם לבעיות. גישה זו מגבילה ומצמצמת את שדה הראייה שלנו. השונות אמנם יכולה לעורר קשיים, אך טמון בה גם המפתח לשפע של אנרגיה אצורה ולמגוון של חוויות שבזכותן נעשים החיים מרגשים, עשירים ומלאים יותר. אנחנו מאבדים הרבה מעושרם של החיים, כשאיננו יודעים להעריך את הייחודי שבנו או באחרים.

הבנה זו התחדדה בין היתר בזכות מחקר משותף עם פרופ' ורדה מילבאוור ופרופ' נאוה ובזכות קבוצה מדהימה של נשים בגילאי 60+ בשנים 2017-2018. הן הדגימו גם את חשיבות ההכרה בעצמי מרובה בהצטלבות הדרכים בין מגדר לזקנה.

הניתוח של ממצאי המחקר, תוך כתיבת פרק על  Redefining gendered old age- a feminist and power perspective, הוסיף נדבך נוסף להבנה של הגורמים ההקשריים המשפיעים על ההגדרה העצמית והזהות שלנו כנשים במחצית השנייה בחיינו: המחקר השליך אור על האופן בו תפיסת העצמי של נשים, מורכבת ומכילה כיום דפוסים שמרניים והן דפוסים של האישה המודרנית המשוחררת ועצמאית יותר. החתירה לאיזונים בין התפקידים השונים, והיכולת לנוע בין עולמות שונים, ולהמציא את עצמנו מחדש, הוו תימות חוזרות בקבוצות המיקוד עליהן התבססו הסדנאות.

מעגל החיים בתקופתו של אריקסון היו שונים מאלה של אנשים במאה ה-21  (בר-טור, 2019)

עצמי דיאלוגי: קשרים והקשרים

לכידות בזהות, נוצרת לפי אריקסון על ידי סינתזה או אינטגרציה של הזדהויות קודמות לקונפיגורציה חדשה, לשלם קוהרנטי וייחודי. אחידות העצמי, לפי אריקסון, באה לביטוי בחווית רציפות או המשכיות של הזהות לאורך החיים. חווית הרציפות, מאפשרת לאדם ליצור קשרים משמעותיים בין ההיסטוריה שלו למצבו העכשוי  וגם להמשיך את ה"קו" הזה אל עתידים אפשריים.

בשונה מהתפיסה של אריקסון, לפיה חשוב לאדם לבנות זהות אחידה ומחויבת, רווחות היום גם תפיסות של עצמי כמורכב ורב צדדי (עצמי דיאלוגי Dialogical Self –   2010 ,Hermans & Hermans-Konopka).  תפיסה פוסט-מודרניסטית זו רואה את הזהות במונחים של "עצמי מרובה" וכנמצאת בתהליך מתמשך של שינוי וטרנספורמציה .

אי אפשר להבין את ריבוי הזהויות מבלי להתייחס למעגלים רחבים יותר של משפחה, קהילה ותרבות, אשר בקשרי הגומלין איתם  מתעצבת הזהות. חשוב למקם את הדיון בעצמי מרובה בהקשר חברתי, תרבותי והסטורי רחב יותר. לנורמות החברתיות יש השפעה על התפיסות לגבי התמודדות עם מצבים של אובדן בן זוג או חולי , חלוקת התפקידים במשפחה, ואחריות ביחס לדור ההמשך (בר-טור, 2019, עמ' 142). תפיסות סטראוטיפיות לגבי זקנה והזדקנות יכולות להגביל את התפיסות שלנו לגבי מה שמחכה לנו בהמשך הדרך. למדנו גם מהמחקר עד כמה הפנמה של תפיסות הרוויות על ידי גילנות (Ageism) עלולה לצמצם במודע או לא במודע את טווח האפשרויות שאנחנו חושבים שפתוחות בפנינו.

ריבוי זהויות

ההתנסות החוויתית בתוך קבוצה מהווה מסע של גילו עצמי, התנסות מרחיבת אופקים שמאפשרת התוודעות לפנים הרבות שלנו, השתנות והתחדשות. יש אנשים המופתעים לגלות שזהותם מורכבת מחלקים רבים. ההתוודעות לגרסאות עצמי מרובות פותחת אופציות חדשות, הזדמנות לביטוי חלקי עצמי שלא באו לביטוי, להשיב לעצמנו חלקי עצמי שננטשו ונשארו מאחור, ולפנות מקום לאחרים שיתגלו בהמשך הדרך. זה מפתיע ומרגש כל פעם מחדש!

"מחר אני ים", כותבת דליה רביקוביץ. גם וירג'יניה סאטיר משתמש בדימוי זה של ים:

"את החיים אני רואה כים, שגליו לפעמים גבוהים, לפעמים נמוכים, לפעמים חלקים ולפעמים סוערים; גם אני כמוהם לפעמים סוערת, לפעמים שקטה, לפעמים עצובה ולפעמים מודאגת.

אם נמשיך בדימוי זה של הים נוכל לומר שהזרם הוא החיים, והגלים חיוניים לתנועתו של הים ולכל החיים בתוכו. הגלים הם תגובה טבעית לכל כוחות הטבע. פני הן תוצאה טבעית של היותי יצור אנושי, חי וצומח. עלי לדעת שהסערות, כמו השמש הזורחת, הם חלק מן החיים. לכן אני גאה בפני הסוערות, כמו בפני הזורחות, ואני מקבלת אותן כדבר טבעי. אינני חייבת להעמיד פנים שמחות כשאני זועפת. אני רשאית לגלות את הפנים ההולמים את רגשותיי. איני חייבת להעמיד פנים ספקניות כאשר בתוכי זורחת השמש.

במובן אחר, פני, פני הרבות, כולן חלק מן המשאבים שבעזרתם אני מגיבה על המצבים בחיי. יש בקרבי מקום לאלפי הפנים כאלה. להיטיב להכיר את מי שחי בתוכי, לאהוב ולהבין את כל מרכיביי, להניח להם לצמוח ולעזור להם לפתח הרמוניה יחד עם שאר המרכיבים של אישיותי - זו משימה שלעולם אינה מסתיימת. כשאני רואה בכך דבר אנושי ולא פסול, אני יכולה לאפשר לעצמי להמשיך לעבוד ולגלות נסתרות, כמי שיוצא לחפירות ארכאולוגיות. מה יעלה בחכתי בפעם הבאה? כשאני יודעת שאני המנהיגה ולא הנשלטת, אני זו שמפעילה את עצמי, איני מרגישה כמי שמופעלת על ידי אחרים". (סאטיר, פנים רבות לנו. עמוד 84-5).

יש לכולנו פנים שטרם גילינו. כל אחד מהפנים הללו הינה מקור אנרגיה חיוני. לכל אחת שימושים רבים, וכל היבט בעצמי שלנו יכול להשתלב עם היבטי עצמי אחרים ולהוסיף אנרגיה חדשה. הנכונות להעז ולבדוק אפשרויות חדשות בדרך העשייה הוא הצעד הבא.

בחוליה הבאה  מתוך תכנית מ.ג.ן  נעסוק בשינוי כתהליך של טרנספורמציה ובמעבר מהישרדות לאנרגיית חיים. בחוליה נוספת נתייחס לשאלה – "לא מאוחר מדי?",  תוך התייחסות לעדכון מפת הדרכים וליכולת שלנו  להמציא את עצמנו מחדש . נבקש גם ליישם רעיונות מהפרק הבא:.

Muhlbauer, V., Pardess, E., & Haruvy, N. (2018). Redefining gendered old age- a feminist and power perspective. APA Handbook of the Psychology of Women: History, Theory, and Battlegrounds (Vol. 1)., 1, 505–517

ספר מומלץ! : מהישרדות לאנרגיית חיים: המודל של וירג'יניה סאטיר בפנים חדשות/ טלי אהרוני

למעונינים להכיר את המודל  של וירג'יניה סאטיר, אני ממליצה בחום על ספר שיצא לאחרונה "מהישרדות לאנרגיית חיים: המודל של וירג'יניה סאטיר בפנים חדשות", מאת  טלי אהרוני.  האיורים לקוחים מאמנית קוריאנית בשם Daehyun Kim.

רשימת מקורות

אהרני, ט. (2018). מהישרדות לאנרגיית חיים: המודל של וירג'יניה סאטיר בפנים חדשות. ישראל: ספרי ניב.

בר-טור, ל. (2019). האתגר שבהזדקנות: בריאות נפשית, הערכה וטיפול. אשל. ג'וינט

מיטשל, ס. (2003). תקוה ופחד בפסיכואנליזה. תרגום: זילברשטיין, א. תל אביב. תולעת ספרים.

סאטיר, ו. (1989). פנים רבות לנו. תרגום: לוינסון, נ'. חיפה: הוצאת נורד

Hermans, H., Hermans-Konopka, A. (2010). Dialogical Self Theory. Positioning And Counter-Positioning In A Globalizing Society. New York: Cambridge University Press.

חלק ב' של הסדנא- לעדכן את מפת הדרכים 

חלק ג – להמציא את עצמנו מחדש

.