מחסומים נפוצים להקשבה

"לדעת להקשיב זו אומנות" אמר אפיקטטוס. זו אכן אמנות, אמנות מאתגרת.  האם אנו מקשיבים כדי להבין, או פשוט כדי להגיב?

זיהוי חסמים להקשבה

הצעד הראשון בהרחבת יכולת ההקשבה הוא לזהות את המצבים בהם קשה לנו להקשיב.

איך זה נראה בשטח? 

השוואות – המאזין משווה עצמו לדובר ("למי קשה יותר", "מי סובל יותר", "מי מבין יותר").

קריאת מחשבות – המאזין מנסה "לקרוא" את מחשבות הדובר ("הוא בוודאי חושב ש…").

קפיצה למסקנות – המאזין קופץ למסקנות לפני שהמדבר מסיים דבריו ("אני יודע מה הוא רוצה להגיד").

תכנון התגובה – המאזין עסוק בלתכנן מה הוא הולך לומר, ומפסיק להתרכז בנאמר.

מתן עצות – הצורך לתת מהר "עצה" או "מרשם" ולמצוא פתרון ל"בעיה", במקום לאפשר לאדם לספר את סיפורו, להביע את עצמו ואת רגשותיו.

התנשאות ושיפוטיות – המאזין שופט את מה שנאמר ("הוא מדבר שטויות", "משוגע", "מטומטם", "משעמם", "זה לא מדויק"), מטיל ספק או מנסה לתקן את דברי הדובר.

צורך להיות צודק – כשהמאזין מתבצר בעמדותיו או בניסיון להתווכח או לשכנע ("לא זה מה שקרה").

התייחסות מתוך "אגו" – כשהמאזין עסוק מדי בצורך להרשים או להשפיע, ב"מה זה אומר עלי?", "איך אני נראה?", "מה חושבים עלי?", או "מה יצא לי מזה?".

הצפה רגשית – יש מצבים בהם המאזין מתקשה להקשיב כי הוא מוצף ברגשות, אסוציאציות או זיכרונות מניסיונו האישי, שמתעוררים תוך האזנה לאחר.

קוצר רוח – ציפייה שהאדם ייגש ישר לעניין, כשייתכן כי הוא זקוק למרחב לדבר כדי לנסח, להבהיר ולארגן לעצמו את מחשבותיו.

דיבור יתר – זה מביא לנטייה להכנס לדברי הזולת, על חשבון המרחב שלו להשמיע את קולו.

אי אפשר לדבר ולהקשיב בו זמנית!

האם אנחנו יודעים להקשיב באמת? 

בכל יום אנו מנהלים אין ספור שיחות. אולם כמה מן השיחות הללו אכן משמעותיות לנו ולאחרים? 
כמה מהן נחרטות בזיכרוננו, מעניקות לנו סיפוק ותחושה טובה או מחזקות אותנו? 
האם אנחנו יודעים להקשיב באמת? לבן הזוג, לילדים, להורים, לעובדים, לחבר במצוקה? ~ שירי דניאלס. כריכת הספר -עוצמת ההקשבה".

הקשבה פעילה מהווה מפתח מרכזי בכל מערכות היחסים בחיינו (במישור המשפחתי, החברתי והמקצועי). זיהוי החסמים בהקשבה יכול לתרום באופן משמעותי את קשרי האהבה שלנו, אך זה מחייב מאיתנו שימת לב, התכווננות וכנות עצמית.

כשהמוח שלנו עסוק בניסיון לחפש עצות, האזניים נאטמות.  ההבנה של עולמו של הדובר אינה מחייבת מענה מהיר, אלא דווקא סבלנות וכנות מלאה. לא תמיד צריך להגיב, להבין או לתקן; לעיתים נדרש פשוט להיות נוכחים.

הפספוסים בהבנה נובעים מהתמקדות במה שאומרים, ולא כיצד אומרים זאת. ישנה דרך להטות את האוזן למה שלא נאמר, לדממה בין המילים. לעיתים קים פער בין מה שהאדם אומר ואיך שהוא אומר, הבא לביטוי בשפת הגוף או בנואנסים בטון ונימת הדיבור, מעבר למילים עצמן.

זה לא יקרה אם נתן למחשבות שלנו לדהור קדימה, ולהתמקד באופן בו נגיב, על חשבון ההקשבה. הרצון שלנו להגיב, להיראות צודקים או לתקן את הדברים שמולנו, לעיתים קרובות משבש את האפשרות להקשבה כנה ואמיתית.

מה באמת נדרש מאיתנו כשאנו מקשיבים?

ההקשבה מחייבת מאיתנו פינוי מרחב ו…… שקט 

התמחותי ברפואה לימדה אותי שיטות פשוטות וישירות.
פגשתי מישהו, אבחנתי את בעייתו, החלטתי מה נדרש וסיפקתי לו את זה.
המודל הרפואי שהקנו לי התמקד במה שאני כרופאה חושבת, מבינה או מחליטה,
במה שאני כרופאה, יודעת.
מאז גיליתי שרוב הזמן איני יודעת בעצם מה נדרש,
ובאופן מפתיע עוד יותר, איני צריכה לדעת.
אבל אני כן יודעת שאם אני מקשיבה בתשומת לב למישהו, לו עצמו, לנשמתו,
על פי רוב אני מגלה שברמה העמוקה והלא-מודעת ביותר,
הוא חש בעצמו את כיוון הריפוי שלו ואת שלמותו.
אם אוכל להשאר פתוחה לכך,
ללא ציפיות לגבי מה שהוא אמור לעשות,
כיצד הוא אמור להשתנות כדי להיות טוב יותר,
או אפילו כיצד נראית השלמות שלו –
משהו פלאי עשוי לקרות.
אני מתכוונת שיש בכך בהירות ויושרה רבה יותר
מבכל אמצעי שאנקוט כדי לתקן את המצב או להקל על הכאבים.
ולכן, כבר אין לי תיאוריות רבות על אנשים.
אינני מאבחנת אותם או מחליטה מהי בעייתם.
אני פשוט נפגשת איתם ומקשיבה.
כשאנו יושבים יחד, אין לי אפילו תכנית.
אבל אני יודעת שעם הזמן, משהו יעלה בשיחתנו.
משהו שהוא חלק מתבנית גדולה וברורה יותר ששנינו לא יכולים לראות באותו רגע.
וכך אני יושבת איתם ומחכה."

~ מתוך "ברכות סבי" מאת רחל נעמי רמן

רחל נעמי רמן מדגישה את הכוח המרפא שיש בהקשבה נדיבה – כנה, פתוחה ונטולת אג'נדות. את עבודתה כרופאה היא החלה בהתמקדות באבחון ופתרון בעיות באופן ישיר ומעשי. אולם היא מבינה עם הזמן שהריפוי האמיתי מצריך הקשבה עמוקה ואמיתית לאדם שמולה, יותר מאשר ההבנה ה"טכנית" של ה"בעיות".

היא גילתה שכאשר היא מקשיבה כך למטופל, היא מגלה שהאדם עצמו יודע, במעמקי נשמתו, את הדרך לריפוי. הקשבה נדיבה זו להתחבר מחדש לכוחותיו הפנימיים. נפתח מרחב של זרימה שמאפשר למשהו עמוק ולא צפוי יכול לעלות, "משהו פלאי". כל שיחה משמעותית מחייבת להניח בצד את האגו. נחוצה לשם כך ענווה.

בעולמנו מלא ההסחות זה מאתגר במיוחד. מאתגר גם להקשיב לכאב הזולת, מבלי "לייעץ" או לנסות "להושיע".

מיטל חודורקובסקי מטיבה לנסח זאת בשיר "קשר"

לא על קירות מערה
צריך אדם לכתוב את
סיפורו,
אלא על עור התוף של
אחרים, המקשיבים
לכל הדברים הכואבים.  מיטל חודורקובסקי

מי שמעונין בהרחבה על כך מוזמן לכתוב ואשלח.

מקורות

דניאלס, שירי, (2015). עוצמת ההקשבה. כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר. הוצאת מטר.

ארול, מג. (2024). טראומות קטנות- כשלא יודעים מה לא בסדר אבל שום דבר לא מרגיש נכון. הוצאת מטר