בסינית, "משבר" היא מילה הבנויה מחיבורם של שני רכיבים: "איום" והזדמנות". שילוב זה מבטא את שני היסודות, הסיכוי והסיכון הטמונים בכל שינוי בחיים. צמתים התפתחותיים ותקופות מעבר מהווים הזדמנות לעדכן את מפת הדרכים שלנו.
לכל אדם יש "מפות דרכים" המכוונות אותו במסע חייו. מפות אלה הינן תוצר של ההתנסויות ביחסים משמעותיים בעבר והן מושפעות מאמונות, תפיסות ונורמות חברתיות.
המפות שלנו מהוות ניסיון לכפות סדר ומובן על מהלך חיינו. המפות מאפשרות לנו להציב לעצמנו יעדים ולבחון אם אנו מתקדמים בהתאם ליעדים אלה. הן גם מצביעות על דרכי פעולה במצבים שונים, ועל הכיוונים והאפשרויות הפתוחות בפנינו. מבלי מפות אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו הולכים לאיבוד. המפות שלנו מסמנות לנו מה "אפשר" ומה "מחוץ לתחום", ותוחמות עבורנו אזורי "בטחון" ואזורי "סכנה". יש בידינו גם מפות המסמנות את מערכות התמיכה שלנו- במי אנחנו יכולים להיעזר בעת צורך.
כל שינוי שאנחנו רוצים לקדם בחיינו כרוך בוויתור ובאובדן של דברים קודמים. גם כשהשינוי נתפס כרצוי והמצב הקודם נתפס כשלילי, עדיין יש אובדן שחשוב לתת לו מקום. פעמים רבות אנחנו מגדירים את עצמנו דרך תפקיד או התנהגות מסוימת, לכן כשאנחנו נפרדים ממנו מוצב בפנינו האתגר להיפרד מן המוכר, לפתח מיומנויות חדשות, ולא אחת אף להגדיר את עצמנו מחדש.
סביבת החיים שלנו משתנה ללא הרף. אלא שלעיתים אנחנו נאחזים במפות לא מעודכנות. רק חלק מהדרכים הפתוחות בפנינו מופיעות על המפה שלנו. חלקן סלולות וחלקן לא סלולות, ולכן ייתכן שבכלל לא נדע על קיומן. המעבר סטטוס קוו ישן לסטטוס קוו חדש כרוך בהתמודדות עם אובדן. קשיים נפשיים, כולל דכאון, יכולים להתעורר כשאנחנו לא נותנים כלל מקום לתהליכי הפרידה ועיבוד האובדן.
מצבי מעבר כהזדמנות
כמו סרטן המשיל את השריון שלו כדי לגדול ולהתרחב, כך גם אנשים בתקופות מעבר יכולים להשיל מעליהם שריון שכבר אינו מתאים להם. בתקופות מעבר אלה מועצמת תחושת הפגיעוּת. כשפגיעות זו זוכה לקבלה ומוכלת בסביבה בטוחה, נוצר חלון הזדמנויות לעדכון מפת הדרכים. זו הזדמנות להשתחרר משריון של זהות שצרה עלינו, תרתי משמע.
אנחנו יכולים בכל שלב ושלב לבחור מה לקחת איתנו הלאה כ"צידה" לדרך. בספר "פנים רבות לנו" כותבת וירג'יניה סאטיר:
"אנחנו מגיעים אל כוכב הלכת הזה עם היוולדנו ועוזבים אותו במותנו. בפרק הזמן שבין שתי הנקודות הללו אנחנו מעצבים את מפת הדרכים שלנו. מפה זו תמשיך להיפרש לפנינו, אם נרשה לעצמנו לגלות את מגוון פנינו ולהסתכן בהליכה אל הבלתי ידוע. יש אנשים המשרטטים לעצמם מפה מפורטת בגיל חמש, ואחר כך מבלים את שארית חייהם בהתאמת עצמם למפה, אחרים מתחילים לצעוד לקראת מרחב גדול וממשיכים אל תהליך הגילוי המשנה את הנקודות על המפה ומעתיק את הקווים ביניהן תוך כדי התקדמות, התבוננות, קשב, דיבור, מיון, קבלה ונתינה.
המפה הראשונה שלנו כוללת בדרך כלל דרך נכונה אחת, מערכת של חובות ומטרה קבוע הנבחנת על פי אמות המידה של "טוב" "רע" " נכון" ו"שגוי". בשלב בו טרם פיתחנו את משאבינו יש אולי צורך בזה, אך אם אותה מפה תשמש אותנו לכל אורך הדרך, יבואו אחדים ממרכיביו לידי ביטוי, וכל האחרים יישארו חבויים. אפילו הפנים הגלויות, המקובלות שלנו אינן זוכות לחיים מלאים משום המרכיבים החבויים שמרוקנים את האנרגיה החיונית שלנו. …תקופתנו תקופה מסעירה, משום שמדי יום מתגלה מידע חדש על תהליכי החיים. ייתכן שבשעה זו ניטיב לעשות אם נתבונן בכל דבר שאנו מאמינים בו ונשאל את עצמנו אם הוא באמת מתאים לנו, או אולי מדובר במטען הנגרר אחרינו מן העבר, שמעולם לא טרחנו לבדקו בעין ביקורתית" (שם, עמוד 11).
כלים מעשיים
להלן הנחיות להתנסות מעשית שסאטיר ממליצה לתרגל:
"הייתי מציעה שתתחילו בכך שתרשמו לעצמכם דברים חדשים שאתם רוצים בהם – גישות חדשות שהייתם רוצים להתנסות בהן: היבטים חדשים של עצמכם שהייתם רוצים ללמוד עליהם" מציעה סאטיר, וממשיכה:
אחר כך רשמו שלוש פעולות שהייתם יכולים לעשות כדי לקדם כל אחד מהדברים האלה, כגון : קריאה, שיחה עם מישהו, הרהור, הצטרפות לקבוצה, הרשמה לקורס כלשהו או שמיעת הרצאה, ברגע שקיימות לפניך שלוש אפשרויות, אינכם מסתבכים במצב של או/או. אם ברצונכם לדמיין או להזות, עשו זאת, בכך תתווסף לכם עוד אנרגיה בשעה שאתם רושמים את רשימותיכם.
ייתכן שבעת עריכת הרשימה יעלו בדעתכם רעיונות חדשים. בזכות הלך הרוח היצירתי שתימצאו בו. אם כן, נהגו בהן כבאפשרויות חדשות שיש לשקלן בצד האחרות. למגלי ארצות יש מטרה לפניהם, אבל עליהם להשאיר לעצמם זמן בדרך לבדיקת אפשרויות נוספות שעשויות לשנות את מסלולם.
לאחר עריכת הרשימה וקביעת אפשרויות הפעולה, שדרו לעצמכם שדר ברור להתחיל באחת מהן ולפעול לפיה. אפשר גם לנהל יומן, שבו תכתבו ככל שירשה לכם הזמן על מה שקורה כשתכנסו לתחום חדש.
עדכון "מפת הדרכים" במצבי מעבר תפקיד בעולם העבודה
עולם העבודה במאה ה-21 עובר שינויים דרמטיים המשפיעים על כולנו ומחייבים את כולנו ללמוד מחדש את המפה ואת "חוקי התנועה". השינויים הדמוגרפיים, הגלובליזציה והתפתחות הטכנולוגיה מעוררים את הצורך להגדיר מחדש את המושג "בטחון תעסוקתי" ומובילים לניידות גבוהה בעולם הקריירה. הצורך לעדכן את המפות מתחדד תוך ההתמודדות עם שינויים תעסוקתיים היכולים לנבוע ממגוון סיבות כגון: קידום, הסבה מקצועית, חיפוש גיוון ועניין בעבודה, יזמות, פיטורים או פרישה.
כל מסע של שינוי קריירה מחייב את האדם לצאת לדרך. עליו לעזוב חוף מוכר ובטוח לטובת חתירה אל יעד, שלעתים אין ביכולתו לראות עדיין. בכל מעבר יש סיכון אך גם סיכוי. הרחבה על כך אפשר לקרוא במאמר שכתבתי באתר "פסיכולוגיה עברית" בטחון ואקספלורציה בעולם הקריירה. בכל תהליך של השתנות חשוב שנהיה מוכנים לשחרר את האחיזה שלנו במפה הקיימת, על מנת לאפשר למשהו חדש, אחר, להתרחש.
"כשאנחנו כבר לא יכולים יותר לשנות את המצב, אנחנו מתחילים את האתגר של לשנות את עצמינו"- ויקטור פרנקל. מצוקה יכולה להיות מנוע לשינוי. אנחנו מזהים משהו שמתרחש בסטטוס קוו שלנו שאיננו מתאים עוד, שהמחיר שלו הוא יקר די. בתהליך ההשתנות המערכת נמצאת לרוב בכאוס, ומתלווה לכך לרוב גם חווית אבדן, אך כך גם אפשרות למשהו אחר להיוולד.
איננו יכולים אמנם לשנות אירועים שהתרחשו בעבר, אך אנחנו יכולים לשנות את האופן בו הם משפיעים עלינו. יש לנו אפשרות לבחור כיצד להגיב (respond) למצבי לחץ שונים, במקום להיות מופעלים אוטומטית (react) על ידי כוחות שמחוץ לשליטתנו.
עדכון "מפת הדרכים" בחיי המשפחה
שנים רבות לימדתי את הקורס של מעבר ומשבר במעגל חיי היחיד המשפחה. המפגש עם הסטודנטים, שנה אחר שנה, המחיש את ההזדמנות שמעניקים צמתים התפתחותיים לעדכון מפת הדרכים האישית והמשפחתית.
צמתים התפתחותיים אלה כוללים יציאת מבית ההורים, יצירת זוגיות חדשה, מעבר להורות, גיל ההתבגרות, עזיבת הבית, נישואי ילדים, לידת נכד/ים.
עם כל שלב ושלב שהמשפחה עוברת במהלך חייה, מתעוררים אתגרים חדשים המחייבים היערכות מחדש, התארגנות, התגמשות בתפקידים, כפי שלמדים מהמודל של מחזור חיי המשפחה (2016 ,McGoldrick et al).
במצבי מעבר מופר שיווי המשקל ה"רגיל", והמערכת יוצאת מאיזון.
הסטטוס קוו מתערער במיוחד במצבים בהם בן משפחה עוזב את המשפחה או בן משפחה חדש נכנס למערכת. מצבים אלה, הנובעים משינויים צפויים מראש בשל תהליכים התפתחותיים או שינויים לא צפויים הנובעים ממשבר שחווה אחד מבני המשפחה, מחלה או מוות במשפחה, מטלטלים ומעוררים תחושת כאוס. כניסת המערכת לכאוס היא המציפה לרוב גם את הצורך בעדכון מפת הדרכים.
בכל מעבר טמון "סיכון" אך גם "סיכוי"
עם כל מעבר פועלים כוחות לשמירה על הקיים (הומואסטזיס) וכוחות המקדמים שינוי. תקשורת פתוחה במשפחה מסייעת בדרכים שונות ל"נצל" תקופות מעבר ומשבר לעדכון "מפת הדרכים" שלנו.
התעדכנות "מפת הדרכים" מאפשרת בתורה התארגנות טובה יותר ב"תחנות" השונות שבדרך והסתגלות גמישה יותר למציאות משתנה.
תהליכי טרנספורמציה
תהליך ההתעדכנות בא לביטוי, למשל, בחווית ההורות:
"הורה לילד קטן, למשל, שהיה רגיל לדאוג לילדו באופן קרוב וצמוד, והנה הילד גדל, הצרכים שלו השתנו, הצורך לעצמאות התרחב, על ההורה להתאים את עצמו למצב שהשתנה. ההורות שלו לילד מתבגר היא שונה מההורות לילד קטן. כהורה למתבגר עליו לאפשר נפרדות ועצמאות תוך כדי שהוא שומר על נוכחות רגשית, על גבולות מותאמים ועל עידוד של המתבגר. הילד כבר איננו ילד קטן, וההורה כבר איננו הורה לילד קטן.." (אהרוני, עמוד 228).
גם אנחנו וגם ילדינו גדלים כל הזמן ומשתנים. הורים שנאחזים בתפקיד הקודם וב"מפות" ישנות של תפיסת תפקידם כהורים יתקשו לעשות מעבר זה. אף אחד לא נולד עם "מפה מעודכנת" כיצד להיות הורה. עדכון המפה מחייב למידה מתמשכת, כשהתשובות משתנות כל העת.
הסרת השריון: פגיעות מוגברת בעתות מעבר
אנו דומים לא מעט לסרטן. בעל חיים זה גדל תוך שהוא מפתח שורה של שריונים קשים המגינים עליו, ומשיר אותם מעליו בזה אחר זה. בכל פעם שהוא גדל ומתרחב מבפנים, הוא מוכרח להפטר מן השריון המגביל אותו. תקופת מה הוא נותר ערום ופגיע, עד שגדל שריון חדש ומחליף את קודמו. גם אנו חייבים להשיר מעלינו שריון מגן בעת שאנו עוברים משלב אחד בתהליך הגידול למשנהו. גם אנו נשארים תקופת מה עירומים ופגיעים – ועם זאת תופחים וגדלים, ומסוגלים להתפשט בכוונים שלא ידענום לפנים. הסרת השריון עשויה להימשך שנים אחדות ואף יותר. עם זאת, בכל פעם שאנו מגיחים ונחלצים מתוך מעבר ממעברי חיינו, אנו פותחים בתקופה ארוכה ויציבה יותר, שבה אנו יכולים לצפות לשלוות נפש מסוימת ולהחזיר לעצמנו את תחושת איזוננו ~ גיל שיהי בספר "מעברים"
אנו יכולים לעיתים גם לארגן לעצמנו טקסים המסייעים במעברים. טקסים מכבדים את מה שהיה, כמו גם את מה שנוצר.
לעולם לא נדע לאן המסע יוביל אותנו, אבל נוכל כך להתמודד טוב יותר עם אי וודאות ולהיות פתוחים יותר לזהות הזדמנויות הנקרות בדרכנו.
בכל מעבר יש סוג של אובדן, אובדן שהוא תנאי מוקדם להסתגלות טובה יותר לתפקיד הקודם.
השלכות למרחב הטיפולי
מטפל יכול לסייע בפתיחת מרחב לעיבוד האובדן וחיבור לכוחות תוך התמיכה בהסתגלות לתפקיד החדש ליצירת גשרים בין עבר, הווה ועתיד.
אנשים פונים לעיתים לטיפול במצוקה הקשורה למצבי מעבר ושינויי תפקיד. האדם הפונה זקוק לבטחון שתאפשר "חקירה" (אקספלורציה), כולל אקספלורציה של ההתמודדות עם המציאות החדשה.
מטפל במצבי מעבר ומשבר יכול לסייע לאדם בכיוונים הבאים:
- להבין את הקשר בין המצוקה לבין אופן ההתמודדות שלו עם השינוי בחייו
- לפתוח מרחב לדיון בהיבטים השונים (חיוביים ושליליים) של התפקיד הקודם והחדש. מה דומה בין מה שהיה "קודם" ו"עכשיו"? מה שונה?
- להבין מה משמעות השינוי ומה החלק המאתגר בו
- תיקוף של רגשות ביחד למה שאיבד וביחס לשינוי עצמו
- לזהות הזדמנויות במצב/תפקיד החדש
- לפתח מערכות יחסים ותמיכה חברתית המותאמת למציאות שהשתנתה
- הזמנה "לייבא" מיומנויות מתקופות עבר ולפתח מיומנויות בינאישיות חדשות שיקלו על השינוי, ויתרמו לאמונה במסוגלות האישית בהתמודדות עם השינוי
אמון בקשר טיפולי המשמש כבסיס בטוח לאקספלורציה יכול לאפשר לאדם להתמודד אחרת עם הפרֵדה מהמוכר ולנווט בתנאים של אי-ודאות.
מתוך ביטחון זה אפשר להעז "לצאת אל העולם", לפגוש בסקרנות את הבלתי מוכר, לשהות במחיצתו, לבחון אותו ולהפיק ממנו תועלת.
תשתית של ביטחון מאפשרת לאדם גם להיות קשוב יותר להעדפות ולצרכים שלו, ולכוון את חייו לפיהם ולאו דווקא לפי מה שהוא רואה כציפיות הסביבה ממנו.
מי שמעונין בכלים מעשיים נוספים היכולים לסייע לעדכון מפות לניווט במעברי תפקיד במעגל החיים, סלילת נתיבים להתחדשות ולגיבוש זהות במצבים של מעברי תפקיד בעולם העבודה ובכלל, מוזמן ליצור קשר ואשלח.
רשימת מקורות
אהרוני, ט. (2018). מהישרדות לאנרגיית חיים: המודל של וירג’יניה סאטיר בפנים חדשות. ישראל: ספרי ניב.
סאטיר, ו. (1989). פנים רבות לנו. תרגום: לוינסון, נ’. חיפה: הוצאת נורד
פוקס, א. (2006). הפרישה כפרשת דרכים. ירושלים: הוצאת כרמל.
McGoldrick, M., & Shibusawa, T. (2012). The family life cycle. In F. Walsh (Ed.), Normal family processes: Growing diversity and complexity (pp. 375–398). The Guilford Press.
McGoldrick, M., Garcia Preto, N., & Carter, B. (2016). The expanding family life cycle: Individual, family and social perspectives. Boston: Pearson
White, M. (2007). Maps of narrative practice. New York: W. W. Norton and Company Ltd
