בעידן הדיגיטלי ובמציאות המורכבת והמשתנה ללא הרף, אנו עדים לתופעה רווחת: גלילה קטסטרופלית (Doomscrolling). במאמר זה נבחן את המנגנונים הפסיכולוגיים העומדים בבסיס התופעה ונציע כלים להתמודד עמה.
מהי גלילה קטסטרופלית?
המונח "גלילה קטסטרופלית" (או גלילה אפוקליפטית) הוטבע בתקופת הקורונה, כשהתופעה התבטאה בגלילה מהירה ומכנית במדיה החברתית, באתרי חדשות ובפלטפורמות דומות, תוך חשיפה מתמדת לסיפורים על המגפה. כיום משתמשים במונח גם לתאר את החיפוש אחרי מידע על מלחמות, פשעים ואיומים אחרים. אנו מפתחים תלות בצריכת חדשות, והחשיפה המתמדת לתכנים אלו מזינה רגשות של חרדה, דיכאון וייאוש, ופוגעת ברווחתנו הנפשית (McLaughlin et al, 2023; Price et al, 2022).
מדוע אנו מתמכרים לחדשות על איומים וסכנות, כיצד זה משפיע עלינו ומהן הדרכים להתמודד עם התופעה?
למה אנחנו לא יכולים להפסיק לגלול?
הגלילה ברשתות החברתיות ובאתרי חדשות מעצימה חווית "כוננות" מתמדת. מדוע קשה לנו כל כך להפסיק לגלול?
חיפוש אחר שליטה
בעולם לא בטוח ובלתי צפוי, אנו מחפשים תחושה של שליטה. ההיצמדות לחדשות מעניקה לנו אשליה של שליטה במצב, כאילו אנו מכינים את עצמנו לאירועים עתידיים. הרצון האנושי הבסיסי להתעדכן ולדעת מה קורה סביבנו מניע אותנו לחשיפה מתמדת למידע, גם אם הוא מחזק בנו את חווית אובדן השליטה.
חיבור חברתי
הרשתות החברתיות ממלאות תפקיד חיוני בחיינו החברתיים, ועונות על הצורך הבסיסי שלנו בשייכות. שיתוף בתכנים קשים מעורר חוויות של הזדהות. חשוב לנו להרגיש "בעניינים". עם זאת, אלו עלולות גם להוביל לתחושות של בדידות ככל שאנחנו מתמכרים למסכים.
חיפוש אחר ריגושים
המוח האנושי מתוגמל מהדופמין, חומר כימי המעורב במערכת התגמול. חדשות הרות אסון מעוררות מתח, ריגוש וסקרנות, מה שמניע אותנו להמשיך ולגלוש. זה מוביל למעגל קסמים. מדובר במדרון חלקלק, מעגל סגור שקשה להיחלץ ממנו. כשאדם מרגיש שאינו מעודכן מספיק, הוא חש מאוים וסקרן ממהר לבדוק מה התחדש. אנשים מרגישים שהם לא יכולים להרשות לעצמם להחמיץ (F.O.M.O- Fear of Missing Out).
הימנעות מבעיות אישיות
ההיצמדות למסכים וההתעסקות בסכנות בעולם סביבנו מסייעת לנו לברוח מעצמנו. לא נעים להודות- לעיתים שאנו "מעדיפים" להשקיע את תשומת הלב בבעיות חיצוניות. אנו למעשה נמנעים בכך מהתמודדות עם נושאים משמעותיים בחיינו האישיים והמשפחתיים.
המחיר הכבד של הגלילה האינסופית
טבעי לרצות להתעדכן, כל שכן במציאות ההפכפכה בת ימינו. החשיפה המתמדת לחדשות שליליות יוצרת מעגל קסמים של חרדה, אי שקט ודיכאון. המוח, המנסה להתמודד עם המידע השלילי העודף, נכנס למצב של עוררות מתמדת, מה שמוביל לקשיים בהירדמות, ריכוז ויכולת לתפקד ביום-יום.
בשנים האחרונות, מחקרים רבים מדגישים את התרומה של חשיפה לתכנים טראומטיים בטלוויזיה להתפתחות חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) (Kaim & Bodas, 2024; Jones et al., 2016; MacDonald et al., 2022; Zhu et al., 2023). חשיפה החוזרת ונשנית למראות קשים עלולה להוביל להתקהות רגשית ולהפחתה באמפתיה, מה שעלול להפוך אותנו אדישים ואטומים יותר לסבל אנושי.
שימו לב! מחקרים אלה לא מאפשרים להסיק מסקנות חד משמעיות לגבי הקשר בין החשיפה לחדשות לבין רמת החרדה של הצופים/מאזינים. ממחקר שנערך בעת מלחמת חרבות ברזל עולה שגם הימנעות מוחלטת מחדשות וגם צפייה מתמדת בהן יכולות לשקף חרדה, ולהשפיע על הרווחה הנפשית. האתגר הוא בחתירה לאיזונים.
דמיינו מערכת סטרס דמוית קפיץ.
כאשר אנו מתמודדים עם מתח מתמשך, הקפיץ נמתח. אך אם הקפיץ נמתח יתר על המידה, הוא עלול לאבד את גמישותו.
מי מרוויח מה-Doomscrolling ומה מסתתר מאחורי הקלעים?
מי מרוויח מכך שאנו שקועים במערבולת של חדשות רעות?
התשובה מורכבת ומעורבת. הענקיות הטכנולוגיות הן המרוויחות העיקריות. איך?
אלגוריתמים מתוחכמים מנתחים את ההתנהגות שלנו ברשת, ומציגים לנו תוכן שיגרום לנו להישאר מחוברים לפלטפורמה למשך זמן רב ככל האפשר. חדשות רעות הן סחורה יקרה, והן מושכות אליהן את תשומת הלב שלנו ביתר קלות.
האלגוריתמים שולטים
האלגוריתמים של הרשתות החברתיות מתוכננים לשמור אותנו מכורים. הם לומדים את ההעדפות שלנו ומציעים לנו תוכן שיגרום לנו להישאר מחוברים (engaged).
חדשות רעות הן "קליק-בית" מבטיח. הן מעוררות בנו רגשות עזים ומניעות אותנו לשתף אותן עם חברים. ככל שנבלה יותר זמן בצריכת תכנים מסוג זה, כך האלגוריתמים ילמדו להציג לנו תכנים דומים יותר, וליצור מעגל של התמכרות.
המוח שלנו נוטה לזכור טוב יותר אירועים שליליים מאשר חיוביים. זהו מנגנון הישרדותי שנועד לעזור לנו להימנע מסכנות בעתיד. החדשות מנצלות את ההטיה השלילית של המוח (negativity bias) על ידי שידורי לולאה, מה שמחזק את השפעתם עלינו ומקשה עלינו לשכוח אותם.
מדובר בתגובה אנושית וטבעית, אך יש לה מחיר.
הבינה המלאכותית מטפחת את ההתמכרות
לצד המתנות הנפלאות שהבינה המלאכותית מעניקה לנו, חשוב להכיר בסיכונים הפוטנציאליים.
אלגוריתמים מסוגלים לזהות תגובות רגשיות של משתמשים לתוכן, המאפשר לפלטפורמות ליצור ולעצב פידים המושכים רגשות עזים כמו כעס, פחד או עצב. תכנים אלו, המותאמים באופן מדויק להפעלת רגשות חזקים, הופכים לממכרים במיוחד.
בהעדר יכולת לעבד רגשות של כעס, פחד או עצב, אלה הופכים להיות הדלק שמניע את המכונה; כיצד?
הם גורמים לנו לחזור שוב ושוב לפלטפורמות. ככל שאנו חשופים יותר לתכנים קשים, כך אנו הופכים למכורים למנה הבאה של האדרנלין הרגשי, וזאת במטרה להרגיע את החרדה או הכעס.
Cliff hangers בחדשות – משחק עם אדרנלין
זאת ועוד, יצירת Cliif hanger בחדשות היא טכניקה עיתונאית שנועדה למשוך את הקהל ולהבטיח שהוא יחזור לצפות או לקרוא את המשך הסיפור. זהו כלי שנועד להגביר את המתח ואת הסקרנות של הצופים או הקוראים, ולגרום להם להישאר מעודכנים לגבי ההתפתחויות האחרונות.
המתח עולה: איך קליפ-האנגרים מעלים את הדופק ומגבירים את ההתרגשות?
הנה כמה טכניקות נפוצות שמשתמשים בהן כדי ליצור קליף-האנגרים בחדשות, טכניקות שבנויות על מנגנונים פסיכולוגיים עמוקים שנועדו לתפוס את תשומת הלב שלנו:
- שאלות פתוחות – זריעת ספק: כשאנחנו שומעים שאלה שלא נענתה, המוח שלנו באופן טבעי מתחיל לחפש תשובות. (למשל, "מי עומד מאחורי הפריצה?" או "מהן ההשלכות הפוליטיות של החלטה זו?"). זה יוצר סקרנות עזה ומניע אותנו לחפש את ההמשך.
- רמזים מעורפלים – מבט אל מעבר לפינה: רמזים קטנים מעוררים את הדמיון שלנו ומעודדים אותנו לחבר את הנקודות. פיסת מידע קטנה או אירוע משני שמרמז על התפתחות עתידית חשובה. למשל, "מקור בכיר חשף כי ישנה עדות חדשה שתשנה את כל מה שחשבנו על הפרשה". זה יוצר ציפייה למה שעלול לבוא.
- סתירות מבלבלות – הטלת ספק במציאות: כאשר המידע סותר, המוח שלנו נכנס למצב של חיפוש אחר הסבר. זה יוצר מתח ורצון לפתור את התעלומה.
- נקודות מפנה דרמטיות – קיצוץ בסצנה המותחת: סיום הסיפור ברגע המכריע משאיר אותנו תלויים באוויר, מתים לדעת מה קרה אחר כך (למשל, "בעוד שהמשטרה טוענת כי מדובר בתאונה, עדי ראייה מדווחים על ראיות לכך שהאירוע תוכנן מראש").
- שפה חזקה, תמונות עזות – ציור תמונה בראש: שימוש בשפה עשירה ובתמונות חזקות יוצר חוויה סוחפת (למשל, "העיר הייתה שקועה בחושך, כאשר פתאום נשמעו קולות ירי…").
חשוב לזכור: כל הטכניקות הללו נועדות לעורר בנו רגשות עזים, ולפעמים גם להטעות אותנו. כצופים, עלינו להיות מודעים לאסטרטגיות הללו.
"ברגע האחרון, המטוס נעלם מהרדאר"
לא רק מטוסים נעלמים מהרדאר. גם אנחנו נעלמים מהרדאר של עצמנו.
מה קורה לנו במוח?
מדובר במחטף של האמגידאלה (Barrett, 2017). קשה לנו להתמקד במשימות ארוכות טווח ולהישאר נוכחים ברגע.
אנחנו שוכחים את היעדים שלנו ואת הדרך להגיע אליהם.
ל-Doomscrolling יש גם השפעה על הפוליטיקה, כגון הפצת פייק ניוז וקיטוב חברתי. הקשרים החברתיים מעוצבים בידי פלטפורמות רבות-עוצמה שמנתבות את הדרך בה אנחנו חושבים, מתנהגים, קונים ובוחרים. כך למשל, באמצעות שימוש בפחד מהחמצה (FOMO), אפשר להשפיע על תפיסת המציאות שלנו ועל ההחלטות שאנו מקבלים. (מי שמעונין במחקרים/פרטים נוספים, מוזמן לכתוב ואשלח).
לכן חשובה המודעות!
להחזיר לעצמנו שליטה: כיצד?
האלגוריתמים יודעים מה גורם לנו להקליק. הבינה המלאכותית היא כלי רב עוצמה, אך היא יכולה לשמש גם למניפולציה. עלינו להיות מודעים לאופן שבו היא משפיעה על ההתנהגות שלנו ולהגן על עצמנו מפני השפעותיה. כיצד?
- מודעות: להבין את ההשפעות של הגלילה האינסופית על הבריאות הנפשית והפיזית. נוכל לשאול את עצמנו – מתי אני נשאב לזה יותר? כשאני לבד/עם אחרים?; כשאני עייף? /משועמם? /אחר?. מה מסייע לי להתנתק ולחזור לפעילויות אחרות?
- מינונים: הגבילו את זמן הגלילה. קבעו לעצמכם זמן מוגבל לגלילה ברשתות החברתיות ובאתרי חדשות. להחזיר לעצמנו שליטה זה אומר לקחת פיקוד על הזמן שלך: יצירת לוח זמנים יומי ומעקב אחר השימוש במסכים.
- סינונים: בחרו את מקורות המידע שלכם בקפידה. עקבו רק אחרי חשבונות ומקורות חדשות מהימנים ואובייקטיביים.
- חיים מעבר למסך: הקדישו זמן לפעילויות שמזינות את הנשמה ומסבות הנאה, כגון קריאה, אמנות, פעילות גופנית או בילוי עם חברים ובני משפחה.
- ערנות גמישה במקום דריכות יתר: 1. מיקוד קשב בהווה. 2. הסכמה להרגיש רגש לא נעים ולשהות בו בלי לנסות להירגע בכל מחיר. 3. הרחבת היכולת לחיות עם חוסר וודאות ולקבל קיום של מצב בו יש בעיות שאינן פתורות
-
-
המודעות והשליטה בצריכת המידע שלנו הן המפתחות לבריאות נפשית טובה יותר ולחיים מאוזנים יותר.
מקורות
Barrett, L. F. (2017). How emotions are made: the secret life of the brain. Boston, Houghton Mifflin Harcourt.
Blades, R. (2021). Protecting the brain against bad news. CMAJ: Canadian Medical Association Journal, 193(12)
Bodas, M., Siman‐Tov, M., Peleg, K., & Solomon, Z. (2015). Anxiety‐inducing media: The effect of constant news broadcasting on the
well‐being of Israeli television viewers. Psychiatry, 78(3), 265–276
Kaim, A & Bodas, M. (2024).The impact of 24/7 news coverage on the mental health of Israelis in the ‘Iron Swords’ War: A cross‐sectional analysis among television audience. Stress and Health. e3398. https://doi.org/10.1002/smi.3398
Kaya, B., & Griffiths, M. D. (2024). Intolerance of uncertainty and mental wellbeing: the mediating and moderating role of doomscrolling. Behaviour & Information Technology, 1–10.
McLaughlin, B., Gotlieb, M. R., & Mills, D. J. (2023). Caught in a dangerous world: Problematic news consumption and its relationship to mental and physical ill‐being. Health Communication, 38(12), 2687–2697
Price, M., Legrand, A. C., Brier, Z. M. F., van Stolk-Cooke, K., Peck, K., Dodds, P. S., Danforth, C. M., & Adams, Z. W. (2022). Doomscrolling during COVID-19: The negative association between daily social and traditional media consumption and mental health symptoms during the COVID-19 pandemic. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 14(8), 1338–1346.
Satici, S. A., Gocet Tekin, E., Deniz, M. E., & Satici, B. (2022). Doomscrolling scale: Its association with personality traits, psychological distress, social media use, and wellbeing. Applied Research in Quality of Life. Advance online publication
Shabahang, R., Kim, S., Hosseinkhanzadeh, A. A., Aruguete, M. S., & Kakabaraee, K. (2022). “give your thumb a break” from surfing tragic posts: Potential corrosive consequences of social media users’ doomscrolling. Media Psychology. Advance online publication.
Sharma, B., Lee, S. S., & Johnson, B. K. (2022). The dark at the end of the tunnel: Doomscrolling on social media newsfeeds. Technology, Mind, and Behavior, 3(1).
