ג'רמי הולמס (2001) דיבר על קשר ההתקשרות (bonding) שיש לנו עם עצמנו. כשאתה מחובר לבסיס הבטוח שבפנים, אתה מתייחס לעצמך בגישה המשלבת את שני האפיונים של בטחון בהתקשרות שהוזכרו במאמר הקודם: 1. אתה מספק "מעגן מבטחים" לעצמך תוך שאתה מגלה אמפתיה כלפי מצוקתך (למשל, "זה טבעי להרגיש חרד ", "מותר לך להרגיש רע") ו-. 2. אתה מעניק לעצמך בסיס בטוח לאקספלורציה כשאתה עומד בפני אתגרים ומדרבן את עצמך בהתמודדות עם אתגרים אלה (למשל, "קשה ככל שזה היה, עשיתי זאת קודם ואעשה זאת שוב" או "צא לדרך, אתה מסוגל להתמודד עם זה"). החיבור לבסיס הבטוח שבפנים מאפשר פתיחות לאקספלורציה לא רק במציאות החיצונית, אלא גם במציאות הפנימית, כפי שנראה בהמשך.
הבסיס הבטוח בפנים ויכולתנו לווסת את רגשותינו
במחקרים רבים נמצא כי תחושת בטחון (Felt security) בקשרי ההתקשרות המשמעותיים לנו מקנה לנו ביטחון רב יותר בוויסות רגשותינו. ככל שאנו חווים את הביטחון הזה אנחנו נוטים להיות פתוחים יותר לתחושותינו ולרגשותינו ולחוש שאנו סומכים יותר על היכולת שלנו להתמודד עם מצוקה, הן בכוחות עצמנו והן בעזרתם של אחרים. היכולת להסתמך על אחרים תורמת אז ליכולת להסתמך על עצמנו והיכולת להסתמך על עצמנו, בתורה, מאפשרת לנו לתת אמון באחרים ולהיעזר בהם בעת צורך (ראה מאמר על פרדוקס התלות בראי תיאורית ההתקשרות).
עם חוויה של "בסיס בטוח", אנחנו מסוגלים יותר לזהות את רגשותינו, להבין את רגשותינו ולבחור כיצד לבטאם. כשאנחנו חווים את הזמינות של מקורות תמיכה, מבחוץ ומבפנים, אנחנו מרגישים מוגנים יותר. אנחנו אז מוכנים יותר לקבל את הרגשות כפי שהם. במצב זה קיים פחות סיכוי שנהיה נתונים למצבים של הצפה רגשית או חסימה של רגשותינו, כתוצאה מהפעלת אסטרטגיות משניות של היפר-אקטיבציה ודה-אקטיבציה של צרכי ההתקשרות. האסטרטגיות הללו הן דרך חלופית להשגת תחושת בטחון, אלא שהן גובות מחיר מהנפש ומצמצמות את המרחב הפוטנציאלי ואת היכולת להרגיש ולהיות בקשר.
גיוס הייצוגים הפנימיים של בטחון בהתקשרות מעלה את הסיכוי שנראה את העולם- ובפרט את העולם הבין אישי- כמקום בטוח יותר מאשר מאיים או מסוכן. זה מאפשר לנו לפעול מתוך מקום שקט ורגוע יותר בהתמודדות עם קשיים, לראות בקושי אתגר, ולהיפתח יותר לחוויות של תקווה, שמחה וחסד, בתוכנו וסביבנו.
כשאנחנו חווים "בסיס בטוח" אנחנו פחות פוחדים לגעת ברגשות מכאיבים. גם אם נרגיש מוצפים ברגשות קשים, נבטח יותר ביכולתנו להתאושש מההצפה, לאבד את שיווי המשקל ולחזור לאיזון. נוכל אז להרשות לעצמנו להיות פגיעים רגשית, כלומר לחוות ולבטא את המצוקה שלנו, לאפשר לעצמנו לבקש עזרה, ולהיות פתוחים לקבל תמיכה ונוחם מאחרים. כשהנפש זוכה להזנה בקשר הנוסך בטחון, היא ממלאת ונטענת בכוחות חדשים, בעוד שמול חומות של שתיקה, הסתרה או היאטמות מצד האחר היא מתרוקנת.
היכולת לגייס ייצוגים חיוביים של בטחון בהתקשרות (ביחס לעצמנו וביחס לאחרים) מעלה גם את הסיכוי שנוכל לחוות מצבים רגשיים של סקרנות, התרגשות, שמחה וסיפוק. בהקשר זה יש לציין כי ויסות רגשי כולל לא רק ויסות של רגשות שליליים כי אם גם ויסות של רגשות חיוביים.
הפעלה של הבסיס הבטוח שבפנים- מחקרים
מיקולינסר ושות (2004 2007) הוכיחו בסדרה של ניסויים את הפוטנציאל הטמון ב"בסיס הבטוח" הפנימי. בכל אחד מאיתנו ריבוי של מודלים פנימיים, רשתות של ייצוגים בטוחים ולא בטוחים. הם מציעים כי הפעלת ייצוגים מנטליים של התקשרות בטוחה, על ידי היזכרות, דמיון או חשיבה על קשר בו האדם הרגיש בטוח, יכולה לעורר את אותה תחושה פנימית של רווחה נפשית, המכונה "בסיס בטוח" (secure base) בדרך מקבילה לזו שמתעוררת באינטראקציות עם דמויות ההתקשרות עצמן.
במצבים של איום, אנשים שחווים בטחון בהתקשרות (securely connected) יכולים, גם כשדמות ההתקשרות אינה זמינה, להעלות לעיני רוחם את הייצוגים של דמויות ההתקשרות, יחד עם ייצוגים חיוביים של ה"עצמי" הנקשרים למערכות יחסים אלה והמשתקפים באמצעותם. כתוצאה מכך, הם יגיבו בפחות מצוקה רגשית נוכח המצב המאיים (למשל בניסוי בו הם חווים כישלונות חוזרים) .
המחקרים מראים שאפשר בדרכים מגוונות להעלות ייצוגים של "בסיס בטוח" ולחזק את תחושת הביטחון ( felt security ) הזאת על ידי דמיון מודרך (כפי שנעשה בסדרה של מחקרים שתיארתי קודם) וגם באמצעות הטרמה תת סיפית של בטחון בהתקשרות (למשל על ידי חשיפת משתתפים במשך כחמישים שנה שניות לציור של אם שמחזיקה תינוק או למילים כמו " אכפתיות " או " אהבה"). יתר על כן, הטרמה תת סיפית של בטחון כזה משפיעה כאמור לעיל, גם על אנשים שלא חווים בטחון בהתקשרות, וגורמת להם להתנהג , ולו זמנית, בצורה הדומה יותר לאלה עם התקשרות בטוחה ( קאסידי ושות', 2009).
לא "משהו שיש לך" כי אם "איך שאת נוהג ביחס לעצמך"
גון אלן מרחיב את המושג של הבסיס הבטוח שבפנים וטוען שבטחון עצמו זה לא "משהו שיש לך ", אלא "איך שאתה נוהג ביחס לעצמך" . אפשר להרחיב את דבריו ולטעון- זה משהו שאתה יכול לפתח . כל אחד מאיתנו יכול לפתח את היכולת להיות קשוב ואמפתי לעצמו , ולהעריך את עצמו גם כאשר אין הערכה חיצונית זמינה ( מיקולינסר ושבר , 2004).. מדובר בשילוב בין "doing" ל"being", היכולת "להיות עם", להיות עם עצמנו בהתקיימות נינוחה, ממשית ואותנטית. את היכולת להגיב בהתחשבות ונדיבות כלפי עצמנו, אפשר לפתח. על ידי התחברות ל"בסיס הבטוח שבפנים", אפשר להרחיב את המכל הפנימי שלנו להכלת מגוון הרגשות המתעוררים בזמנים קשים ובהתמודדות עם מציאות משתנה
איים של בטחון במציאות משתנה
"בתוך ים הדאגות, של החרדות ושל המחשבות, מחפש אדם, ולעתים מוצא, איזה אי, שם שקט קצת יותר, והוא מנסה להגיע לאי הזה ולהיצמד אליו – זהו האיזור המוגן… ואני מרשה לעצמי להביע גם את המחשבה שאולי התנועה הזאת, החיבוק הזה, שההורה לוקח את הילד ומגן עליו, סוגר עליו, מאמץ אותו, זו ההתחלה של כל התקוות" (23, עמ' 15)..
כך כותב שלמה ברזניץ בספרו "פסיכולוגיה של התקווה".
בגרעין החוויה הטראומטית טמון החיבור –"פוחד" +"לבד". כשאדם מרגיש לבד במערבולת של רגשותיו, גובר הסיכון שיחוש מוצף ויתקשה לווסת את רגשותיו (dysregulation). לעומת זאת, כשישנה אפשרות במצב של רגשות מציפים להתחבר גם לחוויה של בטחון בקשר ( felt security ), והרגשות המאיימים מוצאים "בית", נסללת הדרך להתאזנות, התייצבות ולהתרה של הלבדיות " Undoing of the aloneness. " (ראה נספח).
במילותיה של דיאנה פושה (2002), זרעי ההחלמה מצויים במה שמפחיד אותנו יותר מכל, טוענת דיאנה פושה במאמר " הטראומה חושפת את זרעי החוסן" שנכתב אחרי הפיגוע במגדלי התאומים. 9.11
מפגש עם איום פיזי או פסיכולוגי מפעיל באופן אוטומטי את מערכת ההתקשרות. כתוצאה מהפעלה זו, האדם פועל לחיפוש קירבה של דמות התקשרות המסוגלת להעניק לו תמיכה ולעזור לו בניהול המצוקה. כשדמות ההתקשרות אינה זמינה חיצונית, היכולת לגייס את ה"בסיס בטוח בפנים" עומדת באתגר. נפתח אז "חלון הזדמנות" גם לאנשים עם סגנונות של התקשרות לא בטוחה. הנוכחות הזמינה והרגישה של אדם שאפשר לסמוך עליו יכולה בזמנים קשה להיות עם פוטנציאל מתמיד (טרנספורמטיבי) בשל הנכונות של האדם במשבר להתמסר לקבלת עזרה.
העלאתה לתודעה של דימוי ויזואלי של מישהו שאליו אתה מחובר היטב או היזכרות באינטראקציות נוסכות בטחון בלב ליבו של הפחד, היא אחת הדרכים להתחברות למה שאנחנו מכנים "איים של בטחון" היכולים בהדרגה לשמש בסיס ליצירת רציפויות במציאות משתנה.
לרעיון זה נמצא תמיכה בשורה ארוכים של מחקרים על הטרמה של בטחון בהתקשרות. למחקרים אלה יש השלכות רבות לתחום הטיפולי: התהליך הטיפול עשוי לאתגר סכמות ישנות ולהוביל לבניית סכמות חדשות, בעיקר סכמות לגבי העצמי, האחרים והאינטראקציה ביני לבין האחרים. בגישות קונבנציונליות הנטייה הייתה לשים דגש על תסריטים שליליים ולא אדפטיביים, כגון אלה העומדים בבסיס התקשרות לא בטוחה. גוף הידע החדש, מצביע על החשיבות של הקדשת תשומת לב בתהליכי טיפול ל"תסריט הבסיס הבטוח", כולל הדרכים בהן האדם מבקש עזרה מאחרים בעת הצורך, מעז להסתמך על אחרים ("Sometimes you cannot make it on "your own) והדרך בה מגיב לתמיכה ומטמיע את החויות המטיבות הללו ב"רשתות" הייצוגים הפנימיים.
תהא אשר תהא היסטורית ההתקשרות שלנו, בעולמו הפנימי של כל אחד ואחד מאתנו ישנם איים של בטחון" Islands of security ". רגעים של מפגש אותנטי, שיתוף בכנות וגילוי לב הזוכה להיענות רגישה ולתוקף לחוויה האישית, תורמים לחיזוקם של איים אלה, המהווים "מקום לעמוד בו" גם בתנאים של חוסר יציבות ואי וודאות. .
הבסיס הבטוח שבפנים, כוחה של אהבה ומשמעות החיים
כך מספר ויקטור פרנקל בספר "האדם מחפש משמעות" בו תיעד את חייו במחנות ההשמדה אושוויץ ודכאו . הוא כותב בפסקה הבאה על הכוחות ששאב מתוך היכולת לחבור לבסיס הבטוח שבפנים:
"אולם רוחי דבקה בדמות אשתי וציירה את קוויה בחדוּת מפליאה. שמעתי אותה משיבה על שאלותי, ראיתי את חיוכה, את מבטה הגלוי והמעודד. מבטה – ואחת היא, אם היה ממשי או לא – היה מזהיר באורו אותה שעה יותר מן השמש העולה אדם שצעד לפני מעד וההולכים אחריו נפלו עליו. הזקיף חש למקום והניף את מגלבו על כולם. בדרך זו שובשו מחשבותיי לרגעים מספר. אך עד-מהרה מצאה נפשי את הדרך לחזור מהוויית האסיר אל עולם אחר, ושבתי לדבר עם אהובתי: שאלתי אותה שאלות והיא השיבה, והיא פנתה בשאלות אלי ואני עניתי…
בהתקוממות נמרצת אחרונה נגד חדלון-התקווה של המוות הממשמש ובא, חשתי כי רוחי מבקיעה פתאום את חומת הקדרות האופפת אותי. חשתי כי רוחי יוצאת מגבולותיו של אותו עולם חדל-תקווה, חדל-משמעות, ואי-מזה שמעתי קול מריע תרועת נצחון "הן!"
מקור: ויקטור פרנקל "מבוא ללוגותרפיה: האדם מחפש משמעות – ממחנות המוות אל האקסיסטנציאליזם", תרגם חיים איזק. הוצאת דביר.
מהתיאור מעורר ההשראה של הדבקות בדמות האישה והיכולת לראות את פניה בחדות מפליאה, אנו למדים על החוסן שמקורו בבסיס הבטוח שבפנים. באותו עת הוא אינו יודע אם אשתו עודנה חיה ולא היה בידו לברר זאת, אך כדבריו באותו רגע גם "לא היה לי צורך לדעת: לא היה דבר אשר יגרע מעָצמת אהבתי, יסיטני ממחשבותיי ומדמות דיוקנה של אהובתי. סבורני כי לו ידעתי אז שאשתי מתה, עדיין הייתי, למרות ידיעה זו, מתמכר להסתכלות בדמותה, וכי שיחתי הערטילאית עמה היתה לא פחות חיה ומסַפקת:
"שימני כחותם על לבך… כי עזה כמוות אהבה."
מקורות
ויקטור פרנקל (2001). "מבוא ללוגותרפיה: האדם מחפש משמעות – ממחנות המוות אל האקסיסטנציאליזם", תרגם חיים איזק. הוצאת דביר.
פרדס, א. (2008). בטחון בהתקשרות ושחיקת חמלה בקרב מעניקי סיוע: פרספקטיבה של תיאורית ההתקשרות. עבודת דוקטורט בר-אילן, בהנחיית פרופ מריו מיקולינסר.
Allen, J. (2013). Mentalizing in the Development and Treatment of Attachment Trauma. Karnac books limited, London.
Allen, J. G. (2022). Trusting in psychotherapy. American Psychiatric Publishing
Bowlby, J. (1969). Attachment and Loss, 2nd ed.; Basic Books: New York, NY, USA, 1969.
Bowlby, J. (1988). A secure base: Parent–child attachment and healthy human development. New York: Basic Books.
Fosha, D. (2021). How AEDP works. In D. Fosha (Ed.), Undoing aloneness & the transformation of suffering into flourishing: AEDP 2.0 (pp. 27–52). American Psychological Association
Holmes, J., & Slade, A. (2018). Attachment in therapeutic practice. Sage Publications, Inc
Hughes, D. A. (2007). Attachment-focused family therapy. New York: W. W. Norton.
Lyons-Ruth, K., & Jacobvitz, D. (2016). Attachment disorganization from infancy to adulthood: Neurobiological correlates, parenting contexts, and pathways to disorder. In J. Cassidy & P. R. Shaver (Eds.), Handbook of attachment: Theory, research, and clinical applications (3rd ed., pp. 667–695). New York: Guilford Press
Mikulincer, M. & Shaver, P.R. (2016) Attachment in adulthood: Structure, dynamics and change. Second Edition. New York, NY: The Guilford Press.
Mikulincer, M., & Shaver, P. R. (2023). Attachment theory applied: Fostering personal growth through healthy relationships. The Guilford Press.
Oppenheim, D., & Karie, N. K. (2020). Parental Insightfulness and Parent – Child Emotion Dialogues. 120–127.
Pardess, E., Mikulincer, M., Dekel, R & Shaver, P. (2014). Dispositional attachment orientations, contextual variations in attachment security and compassion fatigue among volunteers working with traumatized individuals. Journal of Personality. 82 (5), p. 355-366.
Slade, A., & Holmes, J. (2019). Attachment and psychotherapy. Current Opinion in Psychology, 25, 152–156.
Sroufe, L. A. (2016). The place of attachment in development. In J. Cassidy & P. R. Shaver (Eds.), Handbook of attachment: Theory, research, and clinical applications (3rd ed., pp. 997–1011). New York: Guilford Press
Talia, A., & Holmes, J. (2021). Therapeutic mechanisms in attachment‑informed psychotherapy with adults. In R. A. Thompson, J. A. Simpson, & L. J. Berlin (Eds.), Attachment: The fundamental questions (pp. 324–331). The Guilford Press
