הפסיכיאטרית קארן הורני (1885 -1952) תארה את העריצות הפנימית שיכולה להוות קרקע פורייה להתפתחות חרדה. מילות המפתח המעידות על קיומה של עריצות זו הן "חייב" ו"מוכרח". הנה מספר דוגמאות:
- אני חייב תמיד להצליח
- אני חייב תמיד להיות "מתוקתק" ויעיל
- אני חייב תמיד להיות רגוע.
- אני צריך לדעת הכל, להבין ולצפות מראש כל דבר.
- אני צריך להיות ספונטני ו"זורם", אבל גם לשלוט תמיד ברגשותיי.
- אסור לי להרגיש אף פעם רגשות כמו כעס או קנאה.
- אני חייב להסתדר לבד ולהסתמך אך ורק על עצמי.
- אני צריך תמיד לעמוד על שלי.
- אני חייב להיות מסוגל למצוא פתרון מהיר לכל בעיה כך שכולם יהיו מרוצים.
- אסור לי לאכזב אחרים
- אני חייב להיות המאהב (ולא סתם מאהב, אלא המאהב, בדגש על ה' הידיעה), החבר, ההורה, המורה, התלמיד או בן הזוג המושלם
בשל עריצות פנימית זו, אנו מרגישים שחייבים להתנהג בצורה מסוימת, מבלי שאנחנו עוצרים ושואלים – האם זה באמת סביר?
הציפייה "לשלוט" תמיד במחשבות, ברגשות ובהתנהגות, לעתים קרובות מחמירה את המצב במקום להביא להקלה. אנחנו לרוב מאמצים את ה"חייבים" הללו כנכונים, כאמת מוחלטת שאין עליה כל עוררין. כל סטיה מהערכים או מהסטנדרטים הללו נתפסת בהכרח כשלילית. מה פלא שאנחנו מרגישים אשמים ומתביישים בעצמנו כשאנחנו חורגים מ"כללים" אלה?
חלופה לעריצות הפנימית ולמרדף אחר שלמות אפשר למצוא במושג של ויניקוט – "טוב דיו" (Good enough). קיימת זיקה בין גישתה של קארן הורני לטיפול בחרדה לבין גישות עכשוויות לטיפול כגון ACT (טיפול באמצעות קבלה ומחויבות). אחת מהנחות היסוד של גישה זו היא שהקושי המרכזי בחרדה אינו נובע מקשיים בשליטה ברגשות, אלא נעוץ, לעתים קרובות, דווקא בניסיונות ההימנעות מהמפגש עם רגשות או בניסיונות לשליטה באלה.
השתחררות מהשעבוד לעריצות שבתוכנו, כוללת ראשית את חירות המחשבה והרגש, ואת הרשות להיות אנושי, לצד החירות להיות עצמנו, ולבטא את הקולות השונים שבתוכנו. אהוב עלי בהקשר זה הניסוח של וירגיניה סאטיר לגבי חמש החירויות (למי שמעונין להעמיק מומלץ לקרוא בספר של טלי אהרוני- מהישרדות לאנרגיית חיים):
חמש החירויות – וירג'יניה סאטיר
החופש לראות ולשמוע את מה שקיים, במקום את מה שהיה, את מה שצריך להיות או את מה שיהיה.
החופש לומר את מה שמרגישים או את מה שחושבים, במקום את מה שאמורים לומר.
החירות להרגיש את מה שמרגישים במקום את מה אמורים להרגיש.
החירות לבקש את מה שרוצים במקום לבקש רשות.
החירות להסתכן, במקום להישאר "בטוח" תמיד.
חמש החירויות- וירג'יניה סאטיר
Horney, K. (1945) Our Inner Conflicts. New York: Norton
