"על פרשת דרכים": הגירה ואתגרי הטיפול בחברה רב תרבותית

תקציר מבוסס על דוח הועדה לענייני הגירה של הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית (APA)/ 2012[1]

 מטרת  מאמר זה היא לתאר היבטים שונים של החוויה הפסיכולוגית של ההגירה, תוך התייחסות לגורמים המקדמים לעומת מקשים על ההסתגלות למציאות חדשה. מתוך הכרה בצורך בתכניות מערכתיות המותאמות לצרכים של קבוצות שונות של עולים,

בנוסף לצורך הגובר והולך בתכניות המותאמות למבקשי מקטל, מצאתי לנכון לתרגם חלקים מהדו"ח,

המבוסס על סיכום דוח הועדה לענייני הגירה של הסתדרות הפסיכולוגים בארצות הברית. הדו"ח כולל סקירה ספרותית תאורטית ומחקרית עדכנית, מדגיש את:

(א) הצורך בהגברת המודעות לסוגיות הייחודיות הנוגעות לטיפול באוכלוסייה מגוונת מבחינת תרבות ושפה;

(ב) מסכם את ההמלצות הנגזרות מהמחקרים על אוכלוסיות מהגרים, למתן שירותים פסיכולוגיים מתאימים עבור אוכלוסיות שונות;

(ג) נותן המלצות רלוונטיות להכשרת אנשי מקצוע, בתחום החינוך והטיפול, אנשי מחקר ומעצבי מדיניות בכל הנוגע לפיתוח חוסן וקידום רווחתם של ילדים, מבוגרים, קשישים ומשפחות מהגרים.

 שלושה עקרונות מנחים לאורך דו"ח זה: ראשית, חשוב לזהות את המשאבים איתם מגיעים מהגרים ואת המוטיבציה לעתיד טוב יותר. שנית, מהגרים מושפעים מההקשר החברתי-פוליטי הן בעברם והן בהוה בחברה הקולטת; לכן, חשובה כל כך הגישה האקולוגית בכל הקשור להבנת חוויות ההגירה. שלישית, בניסיון להבין את החוויה של אוכלוסייה מגוונת זאת, חיוני להביט דרך עדשת התרבות, ולהבין את הצורך בביטחון ושייכות. ממצאי דוח זה עולים בקנה אחד עם ההנחיות לפסיכולוגים של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי בדבר רב תרבותיות בחינוך, הכשרה, מחקר, ניסיון מעשי ושינוי ארגוני (APA, 2012).

 הסתגלות וחוסן 

הגירה מוצגת לעיתים קרובות בשיח הציבורי כבעיה חברתית הזקוקה לפתרון (Suárez-Orozco et al., 2011). מושם דגש על הבעיות שחווים מהגרים. עם זאת, קריאה קפדנית של המחקרים ממגוון דיסציפלינות מעידה על כך שמהגרים מפגינים לא רק פגיעוּת כי אם גם כוחות ראויים לציון (APA, 2007; Chiswick, 2011; Hernandez & Charney, 1998). בסיס הנתונים המתקבל מהמחקרים בארצות הברית על רווחתן של אוכלוסיות שמקורן במהגרים לאורך מספר דורות, מראה דפוס הקורא תגר על תפיסות קיימות: מסתבר מן הנתונים של מחקרים רבים שדווקא הדור הראשון של אוכלוסיות המהגרים הוא בעל רמת התפקוד הטוב ביותר מבחינת בריאות גופנית (L. S. Morales, Lara, Kington, Valdez, & Escarce, 2002), נפשית (Pumariega, Rothe, & Pumariega, 2005; Takeuchi, Hong, Gile, & Alegría, 2007) ומבחינת תפקוד במגוון מדדים חינוכיים (Fuligni & Witkow, 2004; García Coll & Marks, 2011; C. Suárez-Orozco & Suárez-Orozco, 1995). בניגוד למה שמקובל לחשוב, אחרי הדור הראשון ניתן לעיתים קרובות, לראות ירידה ברמת התפקוד בקרב הדורות הבאים. יש המסבירים ממצאים אלה בגורמים הקשורים במוטיבציה ואופטימיות של דור ההורים, שעשו בעצמם את המעבר וקיוו לבנות עתיד טוב יותר לילדיהם. הסבר נוסף מתייחס לתקוותיהם וציפיותיהם של דור ההמשך לעליה בסולם החברתי ולהתגברות תחושת השתייכות, ציפיות המתנפצות אל מול מציאות מפלה או מקפחת או על ידי חסמים חברתיים שיוצרים תחושת מצוקה אף גדולה יותר מזו של דור הוריהם.

 על אף שמהגרים שהגיעו לאחרונה מתמודדים עם מגוון רחב של סטרסורים וגורמי סיכון לתחלואה גופנית ונפשית (כגון, עוני, אפליה, עבודות תובעניות, פחות שנות השכלה ובידוד חברתי), קיימים מחקרים המראים כי הם מצליחים יותר ממקביליהם שנשארים בארץ המוצא, כמו גם ממהגרים מדור שני, במגוון רחב של מדדי תפקוד בתחומים שונים (Alegría et al., 2007; Corral & Landrine, 2008; García Coll & Marks, 2011). למרות הכוחות והסתגלנות הניכרת, מהגרים נאלצים להתמודד עם שורה של אתגרים בארצם החדשה. על כן, למרות שהוא לוקח בחשבון את יכולת ההסתגלות, דו"ח זה גם לוקח בחשבון מספר אתגרים שאיתם מתמודדים המהגרים ודורות ההמשך שלהם לאורך מספר שלבים התפתחותיים, תוך התחשבות בהקשר החינוכי והקליני במסגרתו מתקיים המפגש של פסיכולוגים עם ילדים, מתבגרים ובוגרים ממשפחות של מהגרים.

הפרספקטיבה האקולוגית

לקבוצות שונות של מהגרים יש הקשרים ומשאבים חברתיים הנבדלים זה מזה במידה רבה, היות והם מתיישבים בסביבות שונות, שחלקן יותר מסבירות פנים מאחרות. דו"ח זה נעזר במסגרת תיאורטית סוציו-אקולוגית בעלת יריעה רחבה, המבוססת על גישתו של ברונפנברנר (Bronfenbrenner & Morris, 2006) ואחרים (Serdarevic & Chronister, 2005). לפי הגישה האקולוגית, החוויה האנושית היא תוצאה של אינטראקציות בין בני האדם לבין המערכות השונות (כולל גם שירותים קהילתיים, מערכות חינוך, רווחה, חקיקה, רפואה וכו') והמעגלים השונים אליהם הוא משתייך, ברמת ה"מיקרו" ורמת ה"מקרו". אינטראקציות אלה משתנות כפונקציה של יחסי הגומלין בין היחיד, ההקשר והתרבות שלו או שלה ולאורך זמן. בתיאור חוויית המהגר, חשוב אם כן להתייחס אל ההקשר הסביבתי– בייחוד במיפוי גורמי הסיכון (risk factors) הסביבתיים ואיתור גורמי ההגנה (protective factors) אשר מסייעים בסיכויים להסתגלות .

 אתגרים בעבודה רב תרבותית

המחקרים מעידים על כך שתרבות – בדמות הסכמות הקוגניטיביות, מערכות הערכים והמנהגים החברתיים – מעצבת בעוצמה רבה את החוויה אנושית (APA, 2002), כולל את הקוגניציה (D’Andrade, 1981; Rogoff, 2003), הרגש (White, 2010) והזהות (Shweder & Sullivan, 1993). המהגרים שהגיעו לארה"ב במהלך ארבעת העשורים האחרונים מייצגים מגוון רחב של תרבויות ומוצא אתני. גיוון זה בערכים התרבותיים, האמונות והמנהגים מציב אתגר בפני הפסיכולוגיה המחקרית והפרקטיקה. העמדות התרבותיות של פסיכולוגים ומטפלים אחרים משפיעות אף הן על תפיסותיהם וחשוב לקחת בחשבון את ההשפעה של עמדות אלה והביטויים הגלויים או סמויים של עמדות אלה במפגש של המטפל עם מישהו אשר שונה מהם מבחינה תרבותית (APA, 2002).

 שנאת זרים (Xenophobia) ואפליה

ידוע מן המחקרים כי מהגרים המשתייכים למוצא/קבוצה אתנית שונה מאשר הרוב השולט,  נמצאים בסיכון רב יותר להיחשף לשנאת זרים ולחוות אפליה (Berry & Sabatier, 2010; Liebkind & Jasinskaja-Lahti, 2000) . באקלים הנוכחי, רווחים הלכי רוח של התנגדות להגירה, שנאת זרים ואפליה המשפיעים באופן משמעותי על חייהם של מהגרים בארה"ב (Deaux, 2006).

אקולטורציה (Acculturation)

המונח אקולטורציה פסיכולוגית מתייחס לתהליך הדינמי אותו חווים המהגרים כשהם מסתגלים לתרבות של המדינה החדשה (Berry, 1980). אקולטורציה פסיכולוגית זו נמצאת ביחסי גומלין הדוקים עם העמדות הרווחות בקהילה המקומית במקום ההתיישבות החדש (Birman, Trickett, & Buchanan, 2005; Schnitt­ker, 2002), חוויותיה של קבוצת המהגרים (Gibson, 2001) וההקשר הכלכלי של החברה הגדולה יותר. מהגרים בעלי צבע עור שונה עשויים להיתקל באפליה המגבילה את יכולת ההסתגלות שלהם. גיל ההגירה מהווה גם הוא גורם חשוב המעצב את האופן בו יתפתח תהליך האקולטורציה. ילדים לומדים את השפה והתרבות של המדינה המארחת די מהר ביחס למבוגרים, שהיו מעורים היטב מבחינה חברתית במורשת התרבותית הקודמת שלהם לפני הגירתם. ההסתגלות לתרבות החדשה היא איטית במיוחד עבור מהגרים שבגמלאות (Jang, Kim, Chiriboga, & King-Kallimanis, 2007; Miller, Wang, Szalacha, & Sorokin, 2009).

האקולטורציה היא תהליך רב-ממדי הכולל שינויים בהיבטים רבים של חיי המהגרים, ביניהם היכולת והשימוש בשפה, הזהות התרבותית, העמדות והערכים, ההעדפות למאכלים ולמוזיקה, השימוש באמצעי התקשורת, הגאווה האתנית, היחסים החברתיים במסגרת האתנית, ההיכרות עם התרבות והמנהגים חברתיים (לסקירה ראו Yoon, Langrehr, & Ong, 2010).

האקולטורציה יכולה להתרחש בשלבים, כשהמהגרים קודם לומדים את השפה החדשה ובהמשך לוקחים חלק במנהגים התרבותיים (Birman & Trickett, 2001; Gordon, 1964; R. M. Lee, Yoon, & Liu-Tom, 2006). מהגרים שחיו בארה"ב במשך זמן רב ונדמה כי אימצו את אורח החיים האמריקני יכולים לשמור על הזדהות חזקה עם הערכים של תרבות המוצא שלהם. יש לכך השלכות חשובות בעת מתן שירותים פסיכולוגיים לאוכלוסייה זו. 

אקולטורציה (acculturation) ובריאות הנפש

תהליך האקולטורציה הינו רווי לחצים (Berry, 1997; Lazarus, 1997), המוגדר כאירועי חיים מלחיצים שמיוחסים לתהליך האקולטורציה וגורמים לקשיים פסיכולוגיים. יותר ויותר חוקרים משתמשים במדדים נפרדים ודו כיוונים להערכה של רמת האקולטורציה בעולמות החברתיים-תרבותיים ביניהם נעים אנשים. הם מוצאים כי מהגרים מפיקים תועלת מהתייחסות הן לזיקה לתרבות החדשה והן לזיקה לתרבות המוצא שלהם. מנקודת מבט קונטקסטואלית, לא נכון לדבר על  הסגנון "הטוב ביותר" של אקולטורציה, ללא תלות בהקשר (Birman, Trickett, & Buchanan, 2005). להיפך, השאלה אם דרך מסוימת לתהליך האקולטורציה היא מיטיבה או לא, תלויה בסוגים השונים של הכישורים התרבותיים הנדרשים להסתגלות מוצלחת בתוך כל מיקרו-מערכת מסוימת. לכן, אקולטורציה דו-תרבותית מאפשרת גישה למשאבים מסוגים שונים התורמים ומועילים במסגרות שונות, ואשר בתורם גם מניבים תוצאות חיוביות במסגרת הבריאות הנפשית (Birman & Taylor-Ritzler, 2007; Oppedal, Roysamb, & Sam, 2004; Shen & Takeuchi, 2001).

הבדלים בין-דוריים בתהליך האקולטורציה

 היות והורים וילדים מסתגלים לתרבות בדרכים שונות ובקצב שונה, יותר ויותר הורים וילדים מקבוצות שונות של מהגרים חיים בעולמות תרבותיים נפרדים, שהפער ביניהם לעיתים הולך וגדל. ההורים מקבוצות המהגרים מרגישים פעמים רבות כי הם ממעטים להבין את אורח חיי ילדיהם מחוץ לבית. ילדים מקבוצות מהגרים יכולים להיתקל באתגרים שהוריהם לא יכולים לסייע להם להתמודד עימם. הילדים מתמודדים, בנוסף, עם המורכבות הכרוכה בצורך לחיות עם הציפיות והדרישות של תרבות אחת בבית ושל אחרת בבית הספר. כך קורה מצב בו, ילדים אינם מרגישים שזה מתאים לפנות להוריהם עם בעיות וחששות, המעסיקים אותם. הסיבות לכך מגוונות: ייתכן שהילדים מאמינים שהוריהם לא מכירים מספיק טוב את התרבות על מנת לייעץ או לסייע להם, או שההורים כבר עמוסים מדי עם כל הלחצים הרבים שכרוכים בקליטה והתערות בסביבה החדשה (Birman, 2006; C. Suárez-Orozco & Suárez-Orozco, 2001). מחקר מקיף שכלל מגוון קבוצות של מהגרים תיעד את הבעיות הנגרמות כתוצאה מפערים באקולטורציה במסגרת מחקרים שבדקו משפחות של מהגרים מאסיה (Buki, Ma, Strom, & Strom, 2003; Farver, Bhadha, & Narang, 2002; Ho & Birman, 2010; R. M. Lee, Choe, Kim, & Ngo, 2000), לטיניות (Martinez, 2006; Schofield, Parke, Kim, & Coltrane, 2008; Smokowski, Rose, & Bacallao, 2008) ואירופאיות (Birman, 2006; Crul & Vermuelen, 2003). ברצוני להוסיף לכך את ההשלכות הקשות של הפגיעה במעמדם של ההורים כבסיס בטוח (secure base)

אוכלוסיות של מהגרים בהקשר הקליני

 בקרב אוכלוסיות של מהגרים בארה"ב נמצא מגוון רחב של בעיות נפשיות, כולל חרדה, דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומטית, התמכרות לחומרים ממכרים ושכיחות גבוהה יותר של מחלות נפשיות חמורות ומחשבות אובדניות  (Desjarlais, Eisenberg, Good, & Kleinman, 1995; Duldulao, Takeuchi, & Hong 2009). תהליך ההגירה בכללותו – מלווה לרוב תחושה של בלבול, חוסר אונים, חרדות וכעסים. הוא כולל כולל אבדן והיפרדות ממדינת המוצא, מבני משפחה וממנהגים ומסורות מוכרים; שינויים במעמד החברתי ו/או הסוציו-אקונומי; חשיפה לסביבה פיזית חדשה; והצורך להסתדר בתוך הקשרים תרבותיים לא מוכרים – טומן בחובו את הפוטנציאל לשמש כזרז להתפתחות מגוון רחב של בעיות פסיכולוגיות.

בהתחשב בחוויות מסוג כזה, רבים מבני הדור הראשון של המהגרים חווים מגוון של בעיות פסיכולוגיות, כולל מתח נפשי. הקשיים איתם פונים מהגרים כוללים תחומים שונים כגון  בעיות המוצגות כקושי בתהליך ההסתגלות (ראוMcCaffrey, 2008; Ponce, Hays, & Cunningham, 2006; Tummala-Narra, in press; Vasquez, Han, & De Las Fuentes, 2006), בעיות הקשורות למגוון טראומות (ראו Chaudry et al., 2010; Foster, 2001; Yoshioka, Gilbert, El-Bassel, & Baig-Amin, 2003 ) ובעיות הנוגעות להתמודדות עם אפליה, תיוג שלילי ויחס של שנאה ודחייה כלפי זרים (ראוAlegría et al., 2004; Cheng et al., 2010; Gee, Spencer, Chen, Yip, & Takeuchi, 2007; Lopez et al., 2010; Tran, Lee, & Burgess, 2010; Tummala-Narra, Alegría, & Chen, 2011).

ככל שהעולם נעשה מגוון ומקושר יותר, מטפלים צריכים להיות מודעים לרקע התרבותי של המטופלים שלהם ולדרכים שבהן תרבות יכולה להשפיע על תהליכים פסיכולוגיים, ולתרום להתמודדות. חשוב לציין כי גם אצל מבוגרים, ילדים, קשישים ומשפחות של מהגרים רואים לעיתים קרובות מידה רבה של חוסן ויכולת לגייס כוחות ומשאבים שמקורם בהקשר התרבותי הספציפי שלהם, כולל גיוס של רשתות משפחתיות מסורתיות (Escobar, Nervi, & Gara, 2000) ובאסטרטגיות התמודדות קולקטיביסטיות (למשל, חיפוש עזרה בקרב המשפחה או חברים מתוך אותה קבוצה אתנית). כאשר מהגרים זקוקים לטיפול קליני, חשוב לשלב את הסתכלות מבוססת כוחות כחלק מהתהליך הטיפולי. מהגרים אחדים עשויים לשאוב כוח ממבנים משפחתיים שמטפלים בארץ הקולטת יכולים לשפוט לשלילה או לא להבינם (Hong & Domokos-Cheng Ham, 2001). חשוב גם לציין כי מה שעשוי להיחשב כחוזק במסגרת תרבותית אחת, עלול להיתפס כחורג מהנורמה או בלתי רצוי במסגרת תרבותית אחרת (Harvey, 2007; Tummala-Narra, 2007).

טיפול מותאם תרבותית במטופלים מהגרים לוקח בחשבון את ההתמודדות בהתאם לתרבות. בהתאם לגישה האקולוגית (Bronfenbrenner & Ceci, 1994), דו"ח זה מדגיש את האינטראקציה שבין האדם לסביבה ואת נקודות ההשקה הרלוונטיות בין הזהויות החברתיות (למשל, מגדר, גזע, מוצא אתני, גיל, העדפה מינית, מעמד חברתי, לקות/יכולת ומצב הגירה) תוך התייחסות לצרכים של בריאות הנפש בקרב הקהילות של המהגרים.

חסמים לנגישות לטיפול

בספרות המקצועית מתועדים היטב חסמים שונים המונעים מתן שירות נאות ורגיש מבחינה תרבותית בתחום בריאות הנפש למיעוט גזעי/אתני ולאוכלוסיות של מהגרים. בחינת פערים אתניים בהערכת צרכי בריאות הנפש, וכן זיהוי חסמים אובייקטיבים וסובייקטיביים בגישה לשירותי בריאות הנפש חיונית לצורך פיתוח מענים המותאמים לצורך. חסמים אלה, הן הקרובים והן המרוחקים (Casas, Raley, & Vasquez, 2008), משפיעים על היכולת של המהגרים להיעזר באופן יעיל בשירותי בריאות הנפש:

• • חסמים חברתיים-תרבותיים כוללים הבדלים באופן מתן ביטוי למצוקה (למשל, תסמינים גופניים) (Alegría et al., 2008) ותפיסות סותרות לגבי הגורמים (למשל, ייחוס) המובילים לבעיות נפשיות והדרכים להתמודדות עימן (Atkinson, 2004; Koss-Chioino, 2000).
  • חסמים תלויי הקשר ומבניים כוללים היעדר גישה לשירותי בריאות נפש נאותים ורגישים מבחינה תרבותית (Lazear, Pires, Isaacs, Chaulk, & Huang, 2008; Wu, Kviz, & Miller, 2009), מחסור בעובדים ו/או אנשים שהוכשרו לעבוד עם בני מיעוט גזעי/אתני בתחום בריאות הנפש (APA, 2009a), אנשים מבוגרים וקשישים המגוונים מבחינה תרבותית (APA, 2009b), היעדר גישה למתורגמנים ומחסור במשאבים (למשל, היעדר מעון יום או תחבורה) על מנת לאפשר גישה לשירותים (Rodríguez, Valentine, Son, & Muhammad, 2009).
  • חסמים קליניים-פרוצדורליים כוללים את היעדר הרגישות התרבותית/ ענווה תרבותית בקרב השירותים הרלוונטיים (Maton, Kohout, Wicherski, Leary, & Vinokurov, 2006), הטיות ודעות קדומות מצד קלינאים (Maton et al., 2006), בעיות תקשורתיות הקשורות להבדלי שפה ולניואנסים תרבותיים (Kim et al., 2011), אבחון שגוי של הבעיות המוצגות (Olfson et al., 2002), הטיות בהערכת תבניות תרבותיות ולשוניות והתאמה של מבחנים לאוכלוסיות היעד (Dana, 2005; Kwan, Gong, & Younnjung, 2010; Suzuki et al., 2008), חוסר תשומת לב לביטויים של מנגנוני הישרדות ודפוסי התמודדות שהם חלק מהתרבות  (Tummala-Narra, 2007) וחוסר הכרות עם גישות חדישות ועדכניות, הקיימות בתחום בריאות הנפש (McNeill & Cervantes, 2008) (למשל, דרכי התערבות המבוססות על ממצאים שהותאמו לשימוש בקרב מיעוטים ואוכלוסיות של מהגרים). מרבית שיטות הטיפול מתבססות על תיאוריות שפותחו בתרבות מערבית. רשימת מקורות עדכנית מ-2019 אפשר לבקש ).

קיים גוף מחקרי הולך וגדל המתעד את יחסי הגומלין בין חוויות הקשורות להגירה עצמה, לבין אלה הקשורות לנסיבות בחיים העכשוויים תנאים תלויי מצב (למשל, עוני ואפליה) בנוסף לריבוי אובדנים ושיעור גבוה של טראומטיזציה מן העבר. כל אלה מציבים אתגר לאנשי המקצוע, ומעמידים מהגרים מסוימים ומשפחותיהם בסיכון להתמודדות עם אתגרים נפשיים מגוונים. יתר על כן, חשוב מאוד שקלינאים ילמדו לזהות את חלק מהאתגרים שאיתם מתמודדים המהגרים, כגון טראומה בין-אישית, גזעית ופוליטית, כיוון שמטופלים רבים אינם מדברים על אלה בחופשיות על אף הפגיעה ברווחתם וביכולת התפקוד וההסתגלות שלהם (APA, 2010). כמו כן, חשוב לזהות את מגוון הגורמים (כמו חברתיים-תרבותיים, קונטקסטואליים-סטרוקטורליים וקליניים-פרוצדורליים) שתורם לפערים הקיימים (disparity gaps) ולהעדר שימוש בשירותי בריאות הנפש בקרב האוכלוסיות של המהגרים.

  המלצות

העבודה עם אנשים מתרבויות שונות מאתגרת מבחינת רבות ובפרט לאור הפערים בתפיסות והפוטנציאל לכשלים בתקשורת ואי הבנות. על מנת להעלות את רמת הנגישות והיעילות של השירותים, על הקלינאים והרופאים לדבוק בעקרונות המנחים הבאים:

1. 1. לאמץ גישה אקולוגית (Bronfenbrenner & Morris, 2006) לפיתוח והנחיית דרכי ההתערבות.
   2. לשלב ניסיון מעשי מבוסס-מחקר עם הניסיון הקליני שהצטבר בשטח (Birman et al., 2008).
   3. להעניק טיפול מותאם מבחינה תרבותית (APA, 2002; Birman, Ho, et al., 2005; Marmol, 2003; Nastasi, Moore, & Varjas, 2004; Pedersen, 2003; Vera, Vila, & Alegría, 2003).
   4. לחבור לארגונים קהילתיים (Bir­man et al., 2008; Casas, Pavelski, Furlong, & Zanglis, 2001).
   5. לשלב עקרונות של צדק חברתי במתן שירות (Crethar, Torres Rivera, & Nash, 2008).

   פרקטיקה רגישה מבחינה תרבותית מחייבת למידה מתרבויות שונות המביאות איתן הסתכלות שונה על התפתחות האדם, על יחסים במשפחה ועל מה נחשב "נורמאלי" ומה נחשב ל"פסיכופתולוגיה". הדבר גם מחייב עבודה עם מטפלים על הגברת המודעות להנחות היסוד שהם מביאים איתם על תחומים אלה והבנת האופנים בהם התרבות בה גדלו עיצבה הנחות יסוד אלה. עולה הצורך במחקר אמפירי נוסף שיוביל לניסוח המלצות ברורות לקביעת מדיניות שתצמצם את הפערים הקיימים בשירותי בריאות הנפש ושירותים פסיכולוגים אחרים.

 המודעות להקשר (context) החברתי (כולל מעמד חברתי, רמת השכלה, עוני, מגדר, וגיל) בכל שלב ושלב בתהליך התכנון והיישום של ההערכה ודרך ההתערבות מהווה נדבך חיוני בעבודה רב תרבותית יעילה. ענווה תרבותית cultural humility) מהווה מרכיב מפתח  שחשוב לכלול בתהליכי ההכשרה והדרכה של פסיכולוגים.

 סיכום והכוונה להמשך קריאה

 ההמלצות שמטרתן להניב תוצאות טיפוליות חיוביות בקרב מבוגרים (כולל זקנים), ילדים ומתבגרים ומשפחות של מהגרים שזורות לכל אורך הדוח זה. כדי למקסם את האפקטיביות של טיפול, על כל הגורמים המעורבים בפרקטיקה הקלינית, המחקרית, החינוכית, ובמדיניות הציבורית לבצע להכיר במגוון הגורמים השונים (כגון, דור המהגרים, מגדר, גזע, גיל, העדפה מינית, דת, מעמד חברתי, חינוך ומיומנות בשפה) אשר עשויים להשתלב זה בזה ולהשפיע על בריאות הנפש ועל יכולת ההסתגלות לסביבה חדשה.  ברצוני להוסיף לכך את החשיבות של ענווה תרבותית (cultural humility). הכוללת את הפתיחות לבוא למפגש מעמדה של "אי ידיעה", לפנות מרחב להקשיב לאחרים- לדיבורם, לדרך בה הם מביעים עצמם, במילים ולא במילים, בנוסף לפתיחות להכיר את הערכים שלהם. ענווה תרבותית מחייבת גם הקשבה לעצמנו, ופתיחות לדיאלוג בתוך-תוכנו, נכונות להכיר במורשת התרבותית שלנו, באופן בו אנחנו מגדירים את עצמנו בהתאם לשייכות חברתית, פוליטית או דתית, בהנחות היסוד המכוונות אותנו, כמו גם בהטיות הבלתי נמנעות.

על הגורמים המעורבים לשתף פעולה עם בני המשפחה, חברי הקהילה וזה עם זה על מנת להעניק תמיכה יעילה ומותאמת תרבותית למבוגרים (כולל זקנים), ילדים ומתבגרים ומשפחות של מהגרים. ההמלצות המופיעות בסיכום זה עוסקות בדרכים בהן תחום הפסיכולוגיה יכול להתייחס למציאות משתנה ולתת מענה לצרכים של אוכלוסייה זו בקרב הפרקטיקה, המחקר, החינוך והמדיניות. יישום המלצות אלה מחייב המשך הידברות, שיתוף פעולה בין גופים שונים ותיאום בין דיסציפלינות שונות העוסקות בטיפול במהגרים ובקידום רווחתם.

 מקורות

את רשימת המקורות של הדוח אפשר למצוא בדו"ח המלא בלינק הבא

אשלח בדוא"ל רשימה מעודכנת למי שמעונין.

 "חוויותינו את האחר, כמו חוויותינו את העצמי, פועלת בדיאלקטיקה מתמדת בין ריבוי לאחדות, בין שינוי להמשכיות" (מיטשל, 2003, עמוד 159).

Ainslie, R. C., Tummala-Narra, P., Harlem, A., Barbanel, L., & Ruth, R. (2013). Contemporary psychoanalytic views on the experience of immigration. Psychoanalytic Psychology, 30(4), 663–679.

Codrington, R., Iqbal, A., & Segal, J. (2011). Lost in translation? embracing the challenges of working with families from a refugee background. Australian and New Zealand Journal of Family Therapy, 32(2), 129–143.

Drogendijk, A. N., Velden, P. G. Van Der, Gersons, B. P. R., & Kleber, R. J. (2012). Lack of perceived social support among immigrants after a disaster : comparative study Lack of perceived social support among immigrants after a disaster : comparative study. The British Journal of Psychiatry, 317–322.

Ehntholt, K. A., & Yule, W. (2006). Practitioner Review: Assessment and treatment of refugee children and adolescents who have experienced war-related trauma. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 47(12), 1197–1210.

Foster, R. P. (2001). When immigration is trauma: Guidelines for the individual and family clinician. American Journal of Orthopsychiatry, 71(2), 153-170.

Furukawa, E., & Hunt, D. J. (2011). Therapy with refugees and other immigrants experiencing shame: A multicultural perspective. Shame in the Therapy Hour., 195–215.

Morina, N., Schnyder, U., Schick, M., Nickerson, A., & Bryant, R. A. (2016). Attachment style and interpersonal trauma in refugees. Australian and New Zealand Journal of Psychiatry, 50(12), 1161–1168.

Nakash, O., Saguy, T., Levav, I. (2012). The effect of social identities of service-users and clinicians on mental health disparities: A review of theory and facts. Israeli Journal of Psychiatry, 3, 202-210

Nickerson, A., Bryant, R. A., Silove, D., & Steel, Z. (2011). A critical review of psychological treatments of posttraumatic stress disorder in refugees. Clinical Psychology Review, 31(3), 399–417.

Sue, Z., & Zane, N. (2009). The case for cultural competence in psychotherapeutic Interventions. Annual Review of Psychology, 60, 525-548.

Tummala-Narra, P. (2014). Cultural identity in the context of trauma and immigration from a psychoanalytic perspective. Psychoanalytic Psychology, 31(3), 396–409.

Updated References – 2024

Adigun, S., Barroso, C., Mixer, S., Myers, C., Anderson, J. (2021). Minding the gaps: Health care access for foreign-born people in the U. S.: An integrative review. Journal of Health Care for the Poor and Underserved, 32(4), 1653-1674.

Berry, J. W., Phinney, J. S., Sam, D. L., & Vedder, P. (Eds.). (2006). Immigrant youth in cultural transition: Acculturation, identity, and adaptation across national contexts. Lawrence Erlbaum Associates Publishers.Borbon E. D, Marotta-Walters SA. Introduction to the special issue on the consequences of immigration policies on children, youth, and families who experience migration-related trauma. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 2024

Brown, J. D., King, M. A., Wissow, L. S. (2017). The central role of relationships with trauma-informed integrated care for children and youth. Academic Pediatrics, 17(7), S94-S101

Cadenas, G. A., Morrissey, M. B., Miodus, S., Cardenas Bautista, E., Hernández, M., Daruwalla, S., Rami, F., & Hurtado, G. (2024). A model of collaborative immigration advocacy to prevent policy-based trauma and harm. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 16(Suppl 2), S435–S445

Ellis, B. H., Abdi, S. M., & Winer, J. P. (2020). Mental health practice with immigrant and refugee youth: A socioecological framework. American Psychological Association

Harlow, J., Cruz, N. C., Celada-Dalton, T., & Cederbaum, J. A. (2024). La Linterna: Clinical model for trauma-exposed, migrant children. Psychological
Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 16(Suppl 2), S340–S348.

Kirmayer, L. J., Narasiah, L., Munoz, M., Rashid, M., Ryder, A. G., Guzder, J., Hassan, G., Rousseau, C., Pottie, K., & The Canadian Collaboration for Immigrant and Refugee Health (CCIRH). (2011). Common mental health problems in immigrants and refugees: General approach in primary care. Canadian Medical Association Journal, 183(12), e959–e967.

Pineda, L., & Punsky, B. (2024). Mental health as the cornerstone of effective medical-legal partnerships for asylum-seekers: The terra firma
model. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 16(Suppl 2), S417–S425

Schapiro, N. A., Moore, E., Garcia, E., Gomes, E., Stimbra-Mora, M., & Greswold, W. (2024). When silence feels safer: Challenges and successes
of delivering a school-based cognitive behavioral intervention to Central American unaccompanied immigrant youth. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 16(Suppl 2), S400–S408

Schick, M., Zumwald, A., Knöpfli, B., Nickerson, A., Bryant, R. A., Schnyder, U., Müller, J., & Morina, N. (2016). Challenging future, challenging past: The relationship of social integration and psychological impairment in traumatized refugees. European Journal of Psychotraumatology, 7, Article 28057.

Schwartz, S. J., Unger, J. B., Zamboanga, B. L., & Szapocznik, J. (2010). Rethinking the concept of acculturation: Implications for theory and research. American Psychologist, 65(4), 237–251.

Silove, D., Ventevogel, P., & Rees, S. (2017). The contemporary refugee crisis: An overview of mental health challenges. World Psychiatry, 16(2), 130–139.

Williams, C. L., & Berry, J. W. (1991). Primary prevention of acculturative stress among refugees: Application of psychological theory and practice. American Psychologist, 46(6), 632–641.