דלתות לנפש: לקט שירים

"אדם זקוק לפחות לדלת אחת" – כך כתבה עידית ברק, ובלב המילים הפשוטות הללו טמון מסר עמוק על הצורך האנושי בדלתות: אלו שמאפשרות כניסה אל פנימיותנו או יציאה לעולם שבחוץ, אלו שמזמינות אותנו לדפוק ברכות או להשאיר שלט "תכף אשוב".

לקט השירים הזה מזמין אתכם למסע בין דלתות – סגורות, פתוחות, שבורות, או כאלה שאולי מעולם לא ניסינו לעבור דרכן. השירים משתלבים ברוח המאמר על המסע בעקבות הדלתות שבחיינו,

אָדָם זָקוּק לְפָחוֹת לְדֶלֶת אַחַת   
לִפְתֹּחַ אֶת מָה שֶׁסָּגַר
לְהִכָּנֵס כְּדֵי לְגַלּוֹת
לָצֵאת בִּשְׁבִיל לְחַפֵּשׂ
לִסְגֹּר עַל מְנַת לְהָנִיחַ
אָדָם זָקוּק לְדֶלֶת אַחַת
לִתְלוֹת עָלֶיהָ שֶׁלֶט
לִקְרֹא לָהּ בְּשֵׁם
אָדָם זָקוּק לְדֶלֶת
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִנְקֹשׁ עָלֶיהָ בְּיָד רַכָּה
לִשְׁמֹעַ מִישֶׁהוּ בְּצִדָּהּ הַשֵּׁנִי
עוֹנֶה לוֹ: יָבוֹא

~ עידית ברק

צילום – דבורה אבידור

אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
לפעמים עצוב או מר הוא,
לפעמים הוא שר,
לפעמים פותח דלת
לקבל מכר
אבל
אבל לרוב,
אדם בתוך עצמו נסגר

~ שלום חנוך

הוֹי, אִמְרוּ, הַגַּלִּים,
הַדָּגִים בַּמְּצוּלָה,
אֵיךְ אָבֹא בְּשַׁעֲרֵי
אֶרֶץ הַסְּגֻלָּה,
וּמַפְתְּחִי שָׁבוּר

~ חיים נחמן ביאליק

אל בֵּית אֲהוּבַת נַפְשׁוֹ בָּא הָאִישׁ וְיִתְדַּפֵּק

בַּדֶּלֶת , וַיִּשְׁמַע קוֹל מִתּוֹךְ הַבַּיִת : "מִי כָּאן"?
וַיַּעַן: "אֲנִי". וַיֹּאמֶר הַקּוֹל: "צַר הַבַּיִת
מֵהָכִיל אֶת שְׁנֵינוּ" .וְלֹא נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת .
וַיֵּלֶךְ הָאוֹהֵב הַמִּדְבָּרָה וְיִתְבּוֹדֵד שָׁם בִּתְפִלָּה
וּבְתַעֲנִית , וּלְמוֹעֵד הַשָּׁנָה שָׁב אֶל הַבַּיִת
וְיִתְדַּפֵּק , וַיִּשְׁמַע קוֹל שׁוֹאֵל : " מִי כָּאן "? וַיַּעַן: "אַתְּ " .
אָז נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת

~  ג'לאל א-דין רומי (תרגום: פנחס שדה)

 

 

צילום – דבורה אבידור

בִּקַּשְׁתִּי לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הָעוֹלָם וּבָא הָעוֹלָם
וְדָפַק עַל הַדֶּלֶת. וְלאֹ פָּתַחְתִּי. זָעַם הָעוֹלָם
וְהָלַם עַל הַדֶּלֶת. וְלאֹ פָּתַחְתִּי. רָכַן הָעוֹלָם
וְדָחַק פִּתְקֵי אַהֲבָה מִתַּחַת לַדֶּלֶת. וְלאֹ פָּתַחְתִּי.
עָשָׂה הָעוֹלָם אֶת עַצְמוֹ מִתְרַחֵק. וְחִכִּיתִי רֶגַע,
וְעוֹד אֶחָד, וְהָעוֹלָם הָיָה שָׁקֵט כְּפִי שֶׁלּאֹ הָיָה
מֵעוֹלָם. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם בֶּאֱמֶת הֶאֱמַנְתִּי
אוֹ שֶׁמָּא רָצִיתִי לָלֶכֶת שׁוֹלָל, וּפָתַחְתִּי
אֶת הַדֶּלֶת לִרְוָחָה וְהָעוֹלָם נִבְהַל

~  אלי אליהו

צילום – דבורה אבידור

הַחְזִיקִי דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת
לִבְנֵי הָאָדָם,
לְעוֹלָם אֵינֵךְ יוֹדַעַת
כַּמָּה טְרִיקוֹת נֶפֶשׁ עָבָרוּ,
הַי תָּמִיד זוֹכֶרֶת
כַּמָּה נְשִׁימָה קַבָּלַת אַתְּ
מִמִּי שֶׁהֶחֱזִיק לְךָ דֶּלֶת פְּתוּחָה,
עֲשִׂי כָּכָה
שֶׁתָּמִיד תּוּכַל הָרוּחַ
לַעֲבֹר בֵּינֵיכֶם,
שֶׁתָּמִיד יָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָקוֹם
אֶצְלְךָ, לְהִכָּנֵס פְּנִימָה,
שֶׁיָּדִית לִבְּךָ נִפְתַּחַת בְּקַלּוּת,
שֶׁתָּמִיד יוּכַל אָדָם
לְהִכָּנֵס אוֹ לָצֵאת
מֵהָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ,
וְאַתְּ עָדִין תֵּדְעִי לְהַבִּיט בּוֹ
כְּמוֹ פֶּלֶא פִּלְאֵי הַפְּלָאִים,
עֲדַיִן יְכַסּוּ אוֹתוֹ רִיסַיִךְ
וַיֵּאָסְפוּ אֶת דִּמְעוֹתָיו,
אַחֲזִי בְּיָדְךָ אֶת הַדֶּלֶת
שֶׁלֹּא תִּטָּרֵק עַל לִבּוֹ
שֶׁלֹּא תִּסָּגֵר עָלָיו בְּטֶרֶם עֵת…

…הַחְזִיקִי דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת
עֲבוּר בְּנֵי הָאָדָם
וְאַל תְּמַהֲרִי לִנְעֹל אוֹתָם
מֵאֲחוֹרַיִךְ,
לִנְעֹל אוֹתָם
מִלְּפָנַיִךְ,
מִלְּפָנָיו
אֱלֹהִים, פָּתַח אֶת הַדְּלָתוֹת
עֲבוּרֵנוּ
שֶׁלֹּא נַגִּיעַ אֵלֶיךָ נְעוּלֵי חַיִּים

~ חלי ראובן

"לאט-לאט איבדת שליטה עכשיו הלב שולט על הגוף

כָּל הַחַיִּים עֲשׂוּיִים דְּלָתוֹת נִפְתָּחוֹת וְנִסְגָּרוֹת.

וְיֶשְׁנָן דְּלָתוֹת הַנִּפְתָּחוֹת פְּנִימָה וְחוּצָהּ וְאֵינָן נָחוֹת

וְיֶשְׁנָן דְּלָתוֹת בְּלִי חוֹמוֹת וּבְלִי קִירוֹת לְיָדָן.

רַק מִסְגֶּרֶת וְדֶלֶת בַּשָּׂדֶה הַפָּתוּחַ,

אוֹ בַּחוֹל הֶחָלָק וְהָרָחָב.

~ יהודה עמיחי