אמנות ההתחדשות בחיי היומיום

מהי התחדשות?

מהם החסמים להתחדשות ומהם ה"מפתחות" לתהליכי ההתחדשות? על כך במאמר זה. נבקש ראשית לשאול מהי התחדשות?

בספרות המקצועית קיימות נקודות מבט שונות לגבי התחדשות:

• התחדשות כהתעדכנות (Updating): התחדשות מתוך פרספקטיבה זו היא היפוכה של התיישנות. מה שמתאים לנו לעבר, לא בהכרח מתאים לנו היום. על מנת להתעדכן, נחוץ מרחב שיאפשר לנו להתבונן בתוכנו וסביבנו, לזהות צרכים משתנים, ולהשתחרר ממה שכבר לא מתאים לנו.
• התחדשות כ"לידה מחדש": התחדשות כהתעוררות או אפילו לידה מחדש. פרספקטיבה זו גם מתייחסת למחזוריות במעגלי הטבע, לתהליכי יצירה ובריאה, ולהרחבת גבולות עצמנו מעבר לעצמנו.
• התחדשות כטרנספורמציה מתוך מצב משברי: מצבי משבר מזמינים אותנו לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו. בסינית המילה משבר בנויה משני סימנים – האחד משמעותו סכנה, והאחר – הזדמנות. מצבי משבר, המפרים את שיווי המשקל בחיינו, יכולים להוביל אותנו לתהליך של חיפוש, התארגנות מחודשת וגילוי כוחות שלא היינו יודעים על קיומם לולא המשבר (ראה לינק).

שלוש פרספקטיבות אלה תורמות להבנת תהליכי התחדשות עצמית ותהליכי התחדשות במישור הבין אישי. הנכונות להישיר מבט אל  האין, ההכרה במה שחסר לנו או במה שאבד בעולמנו, הפנימי או חיצוני, חיונית על מנת שנוכל לזהות צרכים משתנים, לזהות הזדמנויות ונתיבים חדשים, וליצור תנועה מתוך מצבי תקיעות ומשבר.

הלך הרוח של התחדשות: סקרנות, פליאה, חוויה וציפייה                                                                                               

 ניצה איל הניחה את ארבעת עקרונות היסוד (סקרנות, פליאה, חוויה וציפייה) המרכיבים את הלך הרוח של ההתחדשות, והיוותה עצמה מקור השראה ומודל להתחדשות מתמדת.    ארבעת יסוד אלה באים לביטוי גם בכתביה. כך למשל, בשיר הבא:

כְּמוֹ חֲדָשָׁה מֵהַחֲנוּת
אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַזֹּאת אֲנִי רוֹצֶה
שֶׁמִּישֶׁהוּ יַגִּיד לִי
תִּתְחַדְּשִׁי
וַאֲנִי אַגִּיד
תּוֹדָה וְאֶתְחַדֵּשׁ
אֶת תַּג הַמְּחִיר
אֲנִי לֹא אוֹרִיד בְּשׁוּם מְחִיר
אַשְׁאִיר אוֹתוֹ גָּלוּי
שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם כַּמָּה אֲנִי שָׁוֶה
בְּדִיּוּק
לֹא בְּעֵרֶךְ
אִי אֶפְשָׁר לְהִתְמַקֵּחַ, אֲנִי אוֹמֶרֶת
וּמִתְכַּוֶּנֶת
זה סוֹף הָעוֹנָה  ~ ניצה איל

"תתחדשי" – כמה כיף לשמוע. "ואני אגיד תודה, ואתחדש".  הנוכחות המפרגנת של האדם האחר המתבונן, המשתתף והמברך, מעניקה משמעות לתהליך ההתחדשות העצמית. להלך הרוח של התחדשות נקשרים רגשות חיוביים – שמחה, פירגון והכרת תודה. החוויה הרגשית תורמת לא רק להתחדשות העצמית, כי אם גם מעמיקה את מערכות היחסים שלנו בהשפעה שהינה דו כיוונית.

על מנת שאוזנינו תהיינה כרויות לברכה "תתחדשי", עלינו לפתוח את ליבנו, ולאפשר לאחרים לפרגן לנו. פתיחת הלב גם תאפשר לנו להכיר תודה על הברכה. לאופן בו אנו מסתכלים על עצמנו ועל החיים, ומכירים בחוויות הפנימיות שלנו, יש השפעה גם על התגובות של האחרים סביבנו לניסיונות לשינוי.

ניצה אייל בהתייחסותה לשיר ולחוויית ההתחדשות ב"סוף העונה", מזכירה לנו שיש גם מחיר להתחדשות. זו לא מגיעה בהכרח בקלילות, כי אם יש להשקיע בה ויש חשיבות להתכווננות.

חסמים בפני התחדשות

ציפיות לא מציאותיות ואמונות שגויות לגבי תהליכי שינוי וכדומה, הם חלק מרשימה ארוכה של גורמים המונעים מאנשים לחדש ולהתחדש במערכות יחסים. הפחד מפני הלא מוכר מהווה חסם נוסף. היכולת לזהות את החסמים, להכיר בהם ולהתמודד עמם "תוך כדי תנועה", היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתחדשות. חסמים רווחים שחשוב להכיר בהם כוללים:

• "אין לי כוח" – חוסר אנרגיה ועייפות יכולים מביאים להימנעות ולהיצמדות למוכר. העייפות יכולה לנבוע מסיבות בריאותיות, אך לעיתים גם משחיקה נפשית והשקעת אנרגיה רבה בבלימת רגשות, כגון כעס או אשמה. "אחכה עד שארגיש טוב יותר" אומרים אנשים ורבים מהם עדיין מחכים. כושר נפשי, כמו כושר גופני, אפשר לפתח. הכושר מושג במאמץ ולא במנוחה (יהיה לי כוח אם אתאמץ). נדרשת "אנרגיית התנעה" ראשונית לתהליך. אין זה קל, או מובן מאליו, ובפרט בגיל מבוגר לגייס אנרגיה זו, ולצאת מאזור הנוחות.
• "אין לי סבלנות" –- במילה "סבלנות" מקופלת המילה "סבל". על ידי התעניינות באחרים, ניתן לפתוח מרחב לתנועה לדבר שהוא מעבר לעצמנו. עבור אנשים לא מעטים, הסבל הכרוך בכך הוא כבד מדי. לעיתים אף קשה לנו להיות סבלנות לעצמנו. אולם, בהתמודדות עם הסבל טמונה האפשרות לצמיחה.
• "אין לי זמן" – חיי היום יום שלנו מציפים אותנו בעיסוקים ובמחויבויות רבות. בשגרה היום-יומית קל לשכוח את מה שחשוב לנו יותר מכל. המרוץ נגד הזמן יכול להאיץ תהליכים. כדאי למיין מה עיקר ומה טפל.
• הפחד מן הבלתי נודע לעיתים מונע מאנשים לעזוב את "חוף המבטחים", להיות ספונטניים ולנצל הזדמנויות להיפגש עם אנשים ובכך הם מונעים מעצמם תהליכי התחדשות והזדמנות להיפגש עם חלקים שלא הכירו בעצמם. לא רק הפחד מהשגרה, הלך הרוח של סקרנות ופליאה הינו חלק ממה שמעורר אותנו להתחדשות.
• "אחרים בגילי לא מתנהגים כך"- כולנו מושפעים מהדעות הרווחות של הסביבה ושל העצמי לגבי "מה מתאים ומה לא מתאים לגיל". אנשים נמנעים ומפסיקים להתאמץ ליצור קשרים חדשים מתוך תפיסה שזה "מאוחר מדי".

ההתחדשות המשמעותית ביותר נמצאת לעיתים דווקא בפרטים הקטנים, באינטראקציות שוטפות עם אנשים הסובבים אותנו במציאות היום-יומית אך רבים מאיתנו לוקחים את הקיים כמובן מאליו ועסוקים בהתנהלות "על הטייס האוטומטי". בתהליך ההתחדשות עשו תיאום ציפיות עם עצמכם – התחדשות לא צריכה להיות דווקא "וואוו!", מספיק שתהא טובה דיה Good enough)) כדי להעניק לכם תחושת רווחה.

ההתחדשות במערכות היחסים שלנו   

מערכות היחסים שלנו תורמות לחוויית ההתחדשות העצמית, ומוזנות ממנה.

לאיכות הקשרים שלנו ישנה השפעה עמוקה על הבריאות הגופנית והנפשית שלנו. כולנו קשורים זה לזה, ביחסי גומלין  – במשפחה, בקהילה ובחברה. אנחנו מושפעים ומשפיעים כאחד.
האנשים הנהנים ממערכות יחסים משמעותיות ומיטיבות, מדווחים על רווחה נפשית גבוהה גם בחיי היום-יום וגם בעתות משבר.

מערכות יחסים, כמו החיים עצמם, דורשות רענון מתמיד. התחדשות במערכות יחסים מתחילה בהתבוננות בעיניים חדשות, נכונות לשחרר את התבניות המקבעות ואת הציפיות הלא מציאותיות.

בכל אינטראקציה, גם עם הקרובים לנו ביותר, יש אפשרות לראות אותם בעיניים רעננות. להיכרות מחודשת.

פגיעות היא נקודת המוצא להתחדשות עמוקה. היא מאפשרת לקרבה לגדול מתוך הכרה בצרכים ובכאב של האחר ושל עצמנו.

התחדשות במערכת היחסים עם עצמנו

מכירים את המשפט – "זה לא אני" או "זה ממש אני"? המשפט נאמר לרוב בהקשר לבגד מסוים. כמה היאחזות יש במשפט כזה. כאילו יש "אני" מוצק וקבוע שלא יכול להשתנות.

כדי להתחדש עלינו לבחון מחדש את ההנחה המוצקה "זה מי שאני ואני לא אשתנה"' ולפתוח את עצמנו באומץ וסבלנות לאפשרויות חדשות.

כמו שאנחנו מציעים לילד קטן שאומר שהוא לא אוהב מזון מסוים ולכן לא אוכל – "לפחות תטעם ורק אז תחליט אם אתה אוהב", גם בגיל המבוגר חשוב ליישם "טעימות" קטנות כאלה על עצמנו.

נוכל לאתגר את עצמנו בבחירות אחרות מהרגיל. זו הזדמנות למצוא את הקול הייחודי שלנו, להשתחרר, לנוע בקצב שלנו ולהתוודע לפניה הרבות של הנפש.

מי שאנחנו כעת מתכתב תמיד עם זיכרונות ילדות ועם "גרסאות קודמות" מתקופות אחרות בחיינו. אנחנו יכולים למצוא מחדש את הדרך לזיכרונות ולייבא מן העבר אוצרות נשכחים שישמשו עבורנו כגורם מניע לתהליכי התחדשות בהווה.

מפתחות מעשיים לאמנות ההתחדשות

הצעדים המעשיים ליצירת מרחב תנועה בכיוון של התחדשות בקשרים המשמעותיים לנו דרך התמודדות עם חוויות של תקיעות, שממון ושחיקה.

1. פינוי מרחב:
   כדי לאפשר התחדשות, יש לפנות מקום – הן במרחב הפיזי (למשל, סידור מחדש של הבית) והן במרחב הנפשי (כגון הכרה בפחדים ובחסמים).
2. לייצר תנועה:
   כמו שאמרו חכמים: "גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד".  התחדשות לא תמיד דורשת מהפכה. היא יכולה להתרחש בדיאלוג יומיומי, בשיחה עם אדם קרוב, או אפילו בהתענגות על כוס קפה בבוקר.
3. חיבור לטבע:
   הטבע מציע מודל מושלם להתחדשות מתמדת – עונות השנה, מחזורי פריחה וקמילה. שהייה בטבע יכולה להזכיר לנו את מחזוריות החיים ולהעניק השראה לצמיחה אישית.
4. חיבור לאמנות:   אמנות, על כל צורותיה, מהווה הזמנה להרחיב את אופקינו. ארבעת העקרונות – סקרנות, פליאה, חוויה וציפייה – זוכים להזנה עמוקה דרך החוויה האמנותית, והם הופכים את האמנות למנוע חשוב בהתחדשות אישית ובין-אישית. אמנות מעוררת פליאה, אותו רגש של התפעלות התפעמות שמגיע כשמשהו חורג מגבולות היומיום שלנו.

האקליפטוס כהשראה לאמנות ההתחדשות

שחרור ישן לטובת החדש

מה ניתן ללמוד מהאקליפטוס על שחרור הישן לטובת החדש הנחוץ לתהליכי התחדשות?

עצי האקליפטוס מאופיינים בתהליך ייחודי שבו קליפת הגזע מתקלפת ונושרת.

ככל שהעץ גדל, הקליפה החיצונית נמתחת ומתוחה עד שהיא מתבקעת. השלת הקליפה הישנה מאפשרת לעץ להמשיך לצמוח ולהתרחב.

כמו קליפת האקליפטוס, גם אנחנו נושאים עימנו שכבות של הרגלים, דפוסים ואמונות שאינם משרתים אותנו עוד. ההכרה בכך והשחרור שלהם מאפשרים מרחב לעצמי להגיח.

כך גם בשיר "נשל הנחש" מאת מאיר אריאל:

"…עני ורש ומרושרש,
מביט בנשל הנחש.
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח.
בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש,
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע"            ~מאיר אריאל

דימוי השלת העור של הנחש, שמתחבר להפליא לתהליך השלת הקליפה של עץ האקליפטוס. השורה "בהשילי בלי כל חשש, תרבות של עור אשר יבש" משקף את ההתמודדות עם הפחד מהלא נודע – מה ייחשף מתחת לעור?.

אמנות ההתחדשות קוראת לנו להיות ערניים לצרכים שלנו, פתוחים להזדמנויות, ונכונים לברוא את עצמנו מחדש בכל יום.

התחדשות אינה רק פעולה פיזית או שינוי חיצוני, אלא מסע. היא מחייבת מאיתנו להישיר מבט אל ההווה, להכיר במורכבות, במגבלות שלנו ובכאב שבנו וסביבנו, ולברוא מתוכו אפשרות חדשה. אמנות ההתחדשות היא תהליך יצירתי, שמחייב התכווננות והתמסרות לרגעי החיים הקטנים והגדולים כאחד.

ככל שאנו מרוכזים פחות בעצמנו בלבד, כך מתרחבים אופקי עולמנו, ואנחנו פתוחים יותר להתחדשות. דרך מפגשים עם אחרים אנחנו יכולים לבחון מחדש את התבניות של "מי אני?", "איך אני רואה את עצמי?", "עד כמה באמת חשוב לי שאחרים יתייחסו אלי בדרך מסוימת?".

אנחנו מוזמנים לתהות על המוכר ולאפשר לעצמנו להיות מופתעים בכל פעם מחדש.

במסע שלא נגמר
בין שדות הצל ושדות האור
יש נתיב שלא עברת
ושתעבור
שעון החול, שעון חייך
מאותת לך עכשיו                       ~ נעמי שמר

שעון החול, שעון החיים מאותת לנו ע-כ-ש-י-ו. תתחדשו!

שחרור הישן לטובת החדש. צילום- דבורה אבידור

 

 

Frances Moore Lappé (2021). It’s Not Too Late: Crisis, Opportunity, and the Power of Hope, Small Planet Institute

Schneider, K. J. (2009). Awakening to awe: Personal stories of profound transformation. Jason Aronson.

Schneider, K. (2004). Rediscovery of awe: Splendor, mystery, and the fluid center of life. St. Paul, MN: Paragon House.

Schneider, K. J. (2015). Rediscovering awe: A new front in humanistic psychology, psychotherapy, and society. In K. J. Schneider, J. F. Pierson, & J. F. T. Bugental (Eds.), The handbook of humanistic psychology: Theory, research, and practice (2nd ed., pp. 73–81). Sage Publications, Inc

Zhang, J. W., Howell, R. T., Razavi, P., Shaban-Azad, H., Chai, W. J., Ramis, T., Mello, Z., Anderson, C. L., Monroy, M., & Keltner, D. (2024). Awe is associated with creative personality, convergent creativity, and everyday creativity. Psychology of Aesthetics, Creativity, and the Arts, 18(2), 209–221.

פרדס, אלינער, להמציא את עצמנו מחדש – מצבי מעבר ומשבר כהזדמנות

המעונינים במאמרים נוספים על שחיקה והתחדשות -מוזמנים לכתוב ואשלח.