ציפיות גבוהות עשויות לדרבן אותנו לנוע קדימה, אולם גם לגרום גם למתח ותסכול. דרך אחת להיחלץ מהשעבוד למרדף אחר השלמות הוצעה על ידי פסיכואנליטיקאי בריטי בשם דונלד וויניקוט בשנות ה-50.
וויניקוט התמקד תחילה במערכות יחסים בין הורים וילדים. על כך בסרטון שהופק על ידי School of life, העוסק בתרומת הביטוי "טוב דיו". תרגמתי את הכתוביות לעברית, והוספתי מספר הרחבות.
במהלך עבודתו, ויניקוט נפגש עם הורים שהרגישו שכשלו בתפקידם. הסיבות שהם תארו לחוויות הכשלון היו מגוונות, כגון: ילדם לא התקבל לאחד מבתי הספר הנחשבים,
וויכוחים התנהלו סביב שולחן ארוחת הערב בביתם, הבית לא היה מסודר כפי שסברו שעליו להיות וכו'. המסקנה החשובה שוויניקוט הגיע אליה בעקבות מפגשים אלה הייתה, שלכול התסכולים של ההורים יש בסיס אחד משותף- ציפיות מוגזמות!.
ציפיות מוגזמות יוצרות מעגל קסמים המזין התמכרות של ממש לפרפקציוניזם. המציאות לרוב לא "מיישרת קו עם הציפיות. הפער בין "רצוי" ל"מצוי"' הוא מקור לרגשות מכאיבים של החמצה, אכזבה, תסכול ו…אשמה.
כיצד ניתן לשבור מעגל זה?
ויניקוט ניסח זאת בדרכו הייחודית: על ההורים לקבל שהם "הורים טובים דיים" GOOD ENOUGH . עליהם להתמודד עם המציאות כפי שהיא, ולא כפי שהיו רוצים שהיא תהיה.
ילד לא צריך הורה אידאלי. ילד זקוק להורה "בשר ודם", נוכח וקשוב.
ויניקוט לא אמר זאת משום שהוא הסתפק ב"מקום שני", אלא בגלל שהוא הכיר, מניסיונו האישי, את המחיר שגובה הפרפקציוניזם.
הוא הבין שכדי להישאר פחות או יותר שפויים (וזה כלל לא מובן מאליו;), עלינו ללמוד להפסיק להלקות את עצמנו על שלא הצלחנו להפוך להיות – מה שאף אדם רגיל לא מסוגל כך או כך להיות – מושלמים.
כולנו טועים. שגיאות הן חלק בלתי נפרד מן החיים. לפני הכל- אנחנו בני אדם, אנושיים, בעלי חולשות וצרכים. חשוב שהילדים יכירו אותנו ככה- אנושיים ובלתי מושלמים, כפי שאנו.
"מה שנחוץ וחיוני לחינוך אינו סוג של אמהות מושלמת, אלא התאמה "טובה דיה", שהיא חלק מ"שותפות חיה וחיונית שבה האם מזדהה הזדהות זמנית עם תינוקה" (Winnicott 1989, p. 44).
כל הורה מחפש את הדרך להיות ההורה הטוב ביותר שיש ביכולתו להיות. כשהורה לא מתיימר להיות הורה "מושלם", גם ילד לא צריך להתיימר להיות ילד "מושלם".
הביטוי "טוב דיו" מרכך אידיאלים נוקשים ולא מציאותיים. המושג "טוב דיו" התייחס במקורו להורות, אבל אפשר ליישם אותו בתחומי חיים רבים אחרים, כולל חיי העבודה או חיי האהבה.
בכל מערכת יחסים "טובה דיה" יש עליות וירידות, גאות ושפל. גם בזמנים של ויכוחים מרים וכשלי תקשורת, אל לנו לראות את עצמנו ככושלים מבחינת הקשרים שלנו. ישנן דרכים רבות ושונות להיות בזוגיות טובה דיה.
המונח "עבודה טובה דיה" פותח אף הוא אפשרויות רבות בעולם התעסוקה. עבודה "טובה דיה" תהיה אולי משעממת בנקודות מסוימות. לא נמצה באופן מושלם את היכולות שלנו.
יתכן שלא נרוויח הון עתק, אבל יש שנזכה בעבודתנו לכמה חברי אמת, רגעים של סיפוק והתרגשות ובסוף היום נגיע הביתה עייפים אך עם סיפוק אמיתי בלב.
"אומץ של חולין", כותבת לאה גולדברג. אכן נדרש אומץ להיות עם היש. לשמור על האיזון בחיי היום-יום. להתמודד עם אתגרי האהבה, עבודה, וחיי המשפחה, ולאזן בין אלה- זו גבורה שקטה.
אנחנו מוזמנים לקחת צעד אחורנית ולהביט על חיינו מנקודת מבט ריאלית יותר, לשחרר את החיפוש אחר הנוצץ על מנת להבין שהחיים שלנו טובים דיים- וזה, בפני עצמו, כבר הישג משמעותי ביותר.
GOOD ENOUGH IS GOOD ENOUGH
קריאה מורחבת:
- על התפתחות היכולת להיות לבד בנוכחות האחר ועל ההשלכות לטיפול אישי וזוגי, אפשר לקרוא במאמר- "שימו מרחבים בזה היחד"
- על העצמי האמיתי והעצמי הכוזב- TRUE SELF, FALSE SELF
- סרטון על דונלד ויניקוט ותרומתו להבנת הפרדוקסים לאורך החיים
- על הפרדוקסים בהתהוות העצמי האמתי כמטפל: מצגת הרצאה בכנס פסיכותרפיה.
