המאמר נפתח בהגדרת מושגים ובהבחנה בין חמלה לרחמים. אפיוניה של חווית החמלה, ותרומתה גם לאדם החומל, יודגמו דרך הסיפור "רגע של חסד" מאת ולדימיר נבוקוב.
רגע של חסד- על חמלה, חוסן וחיסון
לחמלה יש השפעה רבת עוצמה לא רק על מי שזוכה להתייחסות החומלת, אלא גם למי שחווה רגשות של חמלה. מחקרים מדעיים מעידים על כך שחמלה תורמת לבריאות מיטבית, מאריכה את תוחלת החיים, מאזנת יתר לחץ דם ותורמת לרווחה ואיכות חיים טובה יותר (Gilbert, 2005). קיים קשר בין המילה חיסון לחוסן. החמלה, על מרכיביה השונים, מהווה גם מעין נוגדן המחזק את המערכת החיסונית בפני הרעלים המאיימים על השקט הנפשי שלנו: דיכאון וחרדה. רגשות חמלה שאנו חשים משקיטים את התודעה, מחברים אותנו לכוחות הנפש שלנו ולמהות של קיומנו. כך כותב ג'ק קורנפלד (2009), אחד הסופרים המחברים בין מזרח ומערב, בין עולם הטיפול לבין הגישה הבודהיסטית, שהמחקר על החמלה שאב ממנה השראה רבה. על רקע זה, חשוב במיוחד לדון בדרכים לחיזוק המערכת החיסונית הזו.
סיפורו של ולדימיר נבוקוב "רגע של חסד" מביא דוגמה להשפעה המיטיבה של חוויית החמלה על אדם במצב של סערה נפשית. באמצעות הסיפור נוכל לבחון את שלושת המרכיבים של החמלה – הרגשי, הקוגניטיבי וההתנהגותי.
הסיפור "רגע של חסד" מסופר בגוף ראשון על-ידי פסָל צעיר שאהובתו בגדה בו. כאשר הוא ממתין לה נסער ושבור-לב ליד שער ברדנבורג בברלין, הוא מבחין באישה זקנה בעלת דוכן לממכר גלויות ומזכרות, סמוך לעמדת משמר. שניהם חשופים לרוחות הסתיו הקרות. האישה לבושה בגדים פשוטים, לא בהכרח מותאמים למזג האוויר הקר, מגפיה בלויים. היא מצפה לקונה שירכוש את הגלויות שלה והוא מצפה לאהובתו. איש לא מגיע, לא אליה ולא אליו. בעודו מתבונן בה, הוא מנסה לתאר לעצמו על מה היא חושבת: "אני – לא אכפת לי, אני יושבת פה סתם כך, במקרה; נכון, עומד לו פה איזה דוכן ועליו כל מיני חפצים נחמדים, שובי לב ממש, אבל אני – לא אכפת לי…"
הצעיר מציב את עצמו בנעליה, במגפיה הבלויים, ומנסה להבין אותה. הניסיון להבין שייך למרכיב השני של החמלה- המרכיב הקוגניטיבי. הזְקנה משדרת אדישות, אך הפסָל מבין גם את מה שמעבר להתנהגות הגלויה. חשוב לה שמישהו יעצור ויקנה גלויות אחדות. הרי ברור לנו שמדובר בפרנסה, ועל-כן, למרות הכול, היא דרוכה ומצפה לבואם של לקוחות אשר יקנו ממנה את הסחורה שבדוכן. נקשרת ביניהם שותפות גורל: היא דרוכה בציפייה ללקוחות, וגם הוא דרוך, לקראת האפשרות שאהובתו תופיע מעבר לפינה. "לא האמנתי שתבואי. אבל חיכיתי לך כפי שלא חיכיתי מימי." הצעיר כבר יודע שהיא לא תבוא, אך ממשיך לחכות לה, לכוד במעגל של בדידות וייאוש.
ברגע מסוים נפתח האשנב בעמדת המשמר ויד מושטת מתוך העמדה, ידו של חייל המושיט כוס קפה עם חלב לישישה. היא מתמסרת ליד המושטת, והפסל הצעיר נשבה בקסם הרגע. "וחמימות אפלולית, מתוקה, הציפה את נשמתי. נשמתי שתתה גם היא, התחממה גם היא – וטעמה של הישישונת החומה היה בפי כקפה-בחלב מתוק."
ברגע חסד מופלא זה משהו באיש הצעיר נרגע מהמערבולת הרגשית בה היה נתון. מחווה פשוטה זו של חסד מחוללת שינוי משמעותי בחייו. הוא משחרר את ההיאחזות באשליה שאהובתו תגיע וחוזר לסטודיו. דרך האישה הישישה הוא חווה התרוממות נפש ומתחבר לחסד הקיים בעולם, לאנושיות ולהיותו חלק מהעולם:
"אז הרגשתי כמה ענוג הוא העולם, כמה עמוק החסד הטמיר שבכל הסובב אותי, כמה מתוק הקשר ביני ובין ההוויה – והבנתי שהשמחה שחיפשתי בך צפונה לא רק בך לבדך, אלא נושמת בכל מקום על סביבותי… סוף-סוף הבנתי שהעולם איננו מאבק, אף לא שרשרת של סכנות מקריות, משחרות לטרף, אלא שמחה מהבהבת, ריגוש של חסד, מתנה שלא השכלנו להעריכה כערכה." (עמ' 23).
בסיפור נגלה המרכיב הרגשי של החמלה– רטט הלב שמרגיש הגיבור; המרכיב הקוגניטיבי – הניסיון להבין מה חוֹוָה האישה כסובייקט ולא כאובייקט; והמרכיב ההתנהגותי – היד המושטת עם כוס הקפה. אנחנו רואים שלא רק החמלה שאנחנו מקבלים והחמלה שאנחנו חווים תורמות לחוסן, אלא גם החמלה שאנחנו עדים לה משפיעה עלינו באופן דומה. כולנו זקוקים לחסד. בהמשך לדבריו של נבוקוב על ה"ריגוש שבחסד", אפשר לדבר על חמלה המתפשטת כמו מעגלים במים, ועוברת מאדם לאדם. החמלה מדבקת.
על חמלה ורחמים וההבדל שביניהם
השיח המקצועי ממעט להתייחס לחמלה, ואחת הסיבות לכך טמונה בבלבול בין חמלה ורחמים. שני המושגים הללו קרובים זה לזה:
"כשאדם פוגש את כאבו של הזולת עם פחד – אלה רחמים, וכשהאהבה נוגעת בכאבו של הזולת אנחנו מדברים על חמלה" (Boleyn-Fitzgerald 2003).
יש הטוענים שהרחמים הם האויב של החמלה, בגלל הדמיון הרב ביניהם (קורנפלד, 2001). הרחמים יוצרים הפרדה בינינו לבין האדם שאנו מרחמים עליו ("זה אדם חולה, אני מרחם על אנשים כאלה"). החמלה, לעומת זאת, מכירה בסבל של האחר כהשתקפות של הכאב שלנו: "אני מבין את זה; גם אני סובל". זו חוויה שיש בה הדדיות, נקודת מבט שיש בה קבלה עמוקה של הסבל שבבסיס הקיום האנושי. בקבלה זאת יש גם שלווה והשתוות הנפש. על השלווה שבבסיס החמלה כותב פילוסוף בתחום האתיקה של הרפואה, בשם פטריק בולן: "בחמלה יש מעין שלווה .(equanimity)זו עמדה פנימית המכירה במוגבלויות האדם לעזור לזולת."( Boleyn-Fitzgerald 2003)
רחמים, יש בהם אמנם תגובה רגשית ולעיתים גם נדיבות, אבל אין בהם את שלוות הנפש שיש בחמלה. כאשר מצבו של הזולת מעורר בנו פחד, הרי שהרחמים מנסים להרגיע את הפחד. ברחמים יש לרוב גם הרחקה, התנשאות ופטרוניות. האדם המרחם שם מחיצה בינו לבין האדם הנתון לסבל ועסוק יותר בהרחקת המצוקה שלו עצמו, מאשר בחיפוש אחר דרך לתת מענה לצרכים של הזולת. החמלה נוגעת בעולמו הפנימי של הזולת מתוך אכפתיות וידיעה שיש בעולמו, כמו בעולם שלי, כאב וסבל מיותר. החשיפה לסבל לעיתים מעורר חוסר אונים קשה מנשוא ופחד שגורם לנו להטות את המבט ואף להיאטם ולהתרחק. כדי להיות עם אדם שמרגיש שקוע בתוך בור עמוק וחשוך, עלינו להתחבר למקום בתוכנו שמכיר את ההרגשה הזאת. זה מחייב אותנו לא להישאר "מלמעלה", אלא להיות מוכנים להיכנס לתוך הבור שלו ולהיות עמו שם, בפנים.
החמלה, לעומת זאת, היא נקודת מבט, זו הרואה את הסבל ואת חוסר האונים המונחים בעצם המצב האנושי. חמלה שיש בה השתתפות עם צער הזולת – יוצרת קשר ומפחיתה בדידות, בעוד הרחמים מבודדים ומרחיקים.
ברחמים יש התבוננות מבחוץ, מעמדת יתרון, לעיתים אפילו מתוך התנשאות ופטרוניות, המעמיקה בדידות. כדי להיות עם אדם שמרגיש שקוע בתוך בור עמוק וחשוך, עלינו להתחבר למקום בתוכנו שמכיר את ההרגשה הזאת. זה מחייב אותנו לא להישאר "מלמעלה", אלא להיות מוכנים להיכנס לתוך הבור שלו ולהיות עמו שם, בפנים. יש לציין בהקשר זה שהחמלה לא מתבטאת בהכרח ברכות או "נחמדות", היא יכולה להתבטא במאבק עיקש על זכויות שנרמסות, על יצירת תנאים של בטחון למי שמתקשה להגן על עצמו, ובסנגור תקיף ונחוש על הצרכים של מי שזקוק לכך.
כשאנחנו מרחמים על אנשים, אנחנו משדרים מעבירים מסר של יאוש, מסר שעלול להחליש ולהעמיק חוויות של מסכנות. לעומת זאת, כשאנחנו חומלים על מישהו, מועבר מסר של שותפות ודיאלוג, במקום עמדה פטרנליסטית של סמכות ה"יודעת" מה ה"אמת" של האחר ומה "נכון" עבורו.
להתייחס לאחרים מתוך חמלה זה אתגר. חמלה היא הפתיחה העדינה של ליבנו לכאב ולסבל. לתקשר באמת מעומק הלב ולהיות שם בשביל מישהו אחר – הילד שלנו, בן-הזוג, הורה, מטופל, אדם חולה, חסר-בית ברחוב – משמעו לא להינעל בפני אותו אדם, ומשמעות הדבר קודם כול לא להינעל בפני עצמנו.
בהמשך המאמר, שפורסם במידעוס 2015 בשם חמלה וחמלה עצמית למען רווחה בגיל המבוגר, מובאים ממצאים ממחקרים עדכניים העוסקים בתרומתה של החמלה לחוסן לאורך החיים, ובקשר שבין חמלה עצמית לבין התמודדות עם לחצים והסתגלות למציאות משתנה, בפרט בגיל מבוגר.
בחלק האחרון של המאמר מוצגות נקודות למחשבה הקשורות לטיפול בחרדה ובדיכאון, דוגמאות קליניות והמלצות על תכניות למניעת שחיקתה של החמלה בקרב בני משפחה המשמשים כמטפלים עיקריים (caregivers) במצבים של חולי גופני או נפשי.
רשימת מקורות
אייל, נ. (1997), החיים כנהר, ידיעות אחרונות
אליצור, א. (2007). ערור הלב – מסע אל האימון הבודהיסטי. שיחות. כרך 20. מספר 3. 280-90
לומרנץ, י. (1990) מוטיבים מרכזיים בתהליכי מחזור החיים: בגרות וזקנה בראי הספרות והפסיכולוגיה. גרונטולוגיה, עמ' 46-45, 3-25
בר-טור, ל' (2005). האתגר שבהזדקנות, בריאות נפשית, הערכה וטיפול. ירושלים: אשל – האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל.
פלד, א. (2005). פסיכואנליזה ובודהיזם – על היכולת האנושית לדעת. הוצאת רסלינג.
פרדס. א. ובן-נון, י. (2014). שחיקת החמלה (compassion fatigue): ביטויים, גורמי סיכון, מניעה וטיפול.
פרדס. א. וטולמץ', ט. (2020). איזון בין דאגה לעצמי ודאגה לאחר: השלכות לעבודה טיפולית עם בני משפחה לחולי אלצהיימר. גרונטולוגיה וגריאטריה, מ"ז (2) ,123-141.
פרדס, א. (2016). מתנת הסליחה בבגרות מאוחרת. הגיל החדש. כרך 22. עמ' 4-9
פרדס, א. (2014). חמלה וחמלה עצמית למען רווחה בגיל המבוגר, מידעון עובדים סוציאלים
צ'ודרון, פמה (1991). כשהדברים מתפרקים. הוצאת חכמת הלב.
קאבט-זין, ג'ון (1994). באשר תלכו, שם תהיו (תרגום: נעמי מור). הוצאת בר-אור, רמת השרון.
קורנפילד, ג'ק. (2001). דרך הלב: בן-שמן: מודן.
קורנפילד, ג'ק. (2009). הלב הנבון. (תרגום: ברוך גפן). הוצאת מודן.
רגב, ע' וב-טור, ל' (בדפוס) . טיפול במשפחה המלווה אדם זקן חולה. בתוך ד'. פרילוצקי, ומ' כהן (עורכות), גרונטולוגיה מעשית: התערבות מקצועית עם אנשים זקנים. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
רוזנהיים, א. (2003). תצא נפשי עליך: הפסיכולוגיה פוגשת ביהדות. תל-אביב: ידיעות אחרונות. הפרק, "תצא נפשי עליך" בפרק-אמפתיה: מהותה ודרכיה, 73-116.
שמוטקין, ד' (2003). תאוריות פסיכולוגיות של הזדקנות. בתוך א' רוזין (עורך), הזדקנות וזיקנה בישראל (עמ' 345- 375). ירושלים: אשל.
Allen , A. B. Leary , M. R. (2014). Self-compassionate responses to aging. The Gerontologist, 54, 190-200.
Allen , A. B. Goldwasser , E. R. Leary , M. R. (2012). Self-compassion and well-being in older adults. Self and Identity, 11, 428-453
Brown, L., Bryant, C., Brown, V., Bei, B., & Judd, F. (2016). Self-compassion, attitudes to ageing and indicators of health and well-being among midlife women. Aging and Mental Health, 20(10), 1035–1043.
Charles , S.T. Carstensen , L.L. (2010). Social and emotional aging. Annual Review of Psychology, 61, 383-409.
Charles , S. T. Carstensen , L. L. (2008). Unpleasant situations elicit different emotional responses in younger and older adults. Psychology and Aging, 23, 495-504
Boleyn-Fitzgerald P,(2003) Care and the problem of pity. Bioethics 17 (1-20)
Dalai Lama. 1995. The power of compassion. London: Thor- sons.
Germer, C. K., & Neff, K. D. (2013). Self-compassion in clinical practice. Journal of clinical psychology, 69(8), 856–67
Gilbert, P. (2005). Compassion: Conceptualizations, research and use in psychotherapy. Hove, England: Routledge Press.
Goetz, J. L., Keltner, D., & Simon-Thomas, E. (2010). Compassion: an evolutionary analysis and empirical review. Psychological bulletin, 136(3), 351–74
Hill, R. M., & Pettit, J. W. (2014). Perceived burdensomeness and suicide-related behaviors in clinical samples: current evidence and future directions. Journal of clinical psychology, 70(7), 631–43
Homan, K. J. (2016). Secure attachment and eudaimonic well-being in late adulthood: The mediating role of self-compassion. Aging and Mental Health, 7863, 1–8.
Moore, R. C., Martin, A. S., Kaup, A. R., Thompson, W. K., Peters, M. E., Jeste, D. V, Eyler, L. T. (2014). From suffering to caring: a model of differences among older adults in levels of compassion. International journal of geriatric psychiatry, 185–191
Neff, K. D. (2003a). The development and validation of a scale to measure self-compassion. Self and Identity, 2, 223–250.
Neff, K. D. (2003b). Self-compassion: A conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self & Identity,2 , 85–101.
Perez-Blasco, J., Sales, A., Meléndez, J. C., & Mayordomo, T. (2015). The Effects of Mindfulness and Self-Compassion on Improving the Capacity to Adapt to Stress Situations in Elderly People Living in the Community. Clinical Gerontologist, 39(2), 90–103.
Phillips, W.J., & Ferguson, S.J., (2012). Self-compassion: A resource for positive aging. Journals of Gerontology Series B: Psychological Sciences and Social Sciences,
Shallcross, A. J., Ford, B. Q., Floerke, V. A., & Mauss, I. B. (2013). Getting better with age: Acceptance mediates age-related decreases in negative affect. Journal of Personality and Social Psychology, 104(4), 734-749.
Shrira , A. Palgi , Y. Ben-Ezra , M. Spalter , T. Kavé , G. Shmotkin , D. (2011). For better and for worse: The relationship between future expectations and functioning in the second half of life. Journal of Gerontology: Psychological Sciences, 66B(2), 195-203
Sirois, F. M., Kitner, R., & Hirsch, J. K. (2014). Self-Compassion, Affect, and Health-Promoting Behaviors. Health Psychology
Qualls , S. H. Knight , B. (Eds.). (2006). Psychotherapy for depression in older adults. New York, NY: Wiley
תקציר זה מבוסס על מאמר שהתפרסם החודש במידעו"ס גליון יולי 2015 ועודכן ב-2023
פרדס, א. (2014). חמלה וחמלה עצמית למען רווחה בגיל המבוגר, מידעון עובדים סוציאליים
המעוניינים לקבל בדוא"ל את המשך ההרצאה, המצגת ו/או רשימה מעודכנת של מקורות על חמלה-עצמית כמשאב לטיפול מוזמנים לפנות דרך צור קשר. רצוי לציין ספציפית את תחום הענין.
