"אבל אנחנו איננו אסירים. שום פחים או מלכודות לא הונחו סביבנו, ואין כל דבר הבא להטיל עלינו אימה או לגרום לנו ייסורים. הוצבנו בתוך החיים בהיותם הייסוד שאנו מתואמים עימו ביותר. אין לנו סיבה להתייחס לעולמינו בחוסר אמון, כי הוא איננו נגדנו. אם יש בו חרדות, הריהן החרדות שלנו, אם יש בו תהומות, התהומות האלה שייכות לנו, ואם קיימות סכנות, עלינו לנסות לאהבן. ורק אם נכונן את חיינו על פי עיקרון זה המייעץ לנו לדבוק תמיד בקשה, דבר זה שכעת מצטייר לנו עדיין כזר מכל זר, יהפוך לקרוב מכל וליקר מכל.
איך נוכל לשכוח את אותם מיתוסים נושנים הניצבים בראשיתם של כל העמים, האגדות על הדרקונים הנהפכים ברגע הקיצוני ביותר לנסיכות; אולי כל דרקוני חיינו אינם אלא נסיכות, שרק מחכות לראות אותנו פעם אחת יפים ואמיצים. אולי כל הנורא אינו ביסודו העמוק אלא חסר הישע המחכה לישע מידינו. אל לך איפוא להיבהל, אדון קפוס היקר, שעה שעצבות קמה עליך, גדולה מכל מהשראת מעולם, שעה שאי שקט חולף על פני ידיך ועל פני כל מעשיך. אתה צריך לשער שמשהו קורה עמך, שהחיים לא שכחו אותך, שהם מחזיקים אותך בידם, הם לא יתנו לך ליפול. מדוע אתה רוצה להוציא מכלל חייך איזו מועקה, איזה כאב, איזו תוגה, והרי אין אתה יודע מה המצבים האלה פועלים בך? מדוע תרצה לרדוף את עצמך בשאלה מהיכן בא כל זה, על פי המשוער, ולאן זה חותר? והרי אתה יודע שאתה שרוי במעברים, ומה שאתה מתאווה אליו יותר מהכל הוא להשתנות. אם משהו מן המתרחש בך יש בו מן החולני, שקול נא בדעתך שהמחלה היא האמצעי שבעזרתו האורגניזם משתחרר מגוף זר, צריך אז רק לעזור לו להיות חולה, לחלות את כל מחלתו ולפרוץ מתוכה, כי זו התקדמותו. בתוכך, אדון קפוס היקר, קורה עכשיו כל כך הרבה. עליך להיות סבלן כמו חולה ומלא אמונה כמו מחלים, כי אולי אתה שניהם כאחד. יתרה מכך, אתה גם הרופא המופקד עליך לשם השגחה." ~ ריינר מריה רילקה, מכתבים אל משורר צעיר, הוצאת כרמל, 2004
אבל אנחנו איננו אסירים
ריינר מריה רילקה, במכתביו למשורר צעיר, מזמין אותנו להרהר במצוקותינו לא כמלכודות שיש להימנע מהן, אלא כהזדמנויות להתבוננות עמוקה בנפשנו. “שום פחים או מלכודות לא הונחו סביבנו”, הוא כותב. החרדות, התהומות, והסכנות שבעולמנו – כולם שייכים לנו. הם חלק בלתי נפרד מקיומנו, הדורש מאיתנו אומץ, סבלנות ואמונה.
"אולי כל דרקוני חיינו אינם אלא נסיכות, שרק מחכות לראות אותנו פעם אחת יפים ואמיצים" ~ רילקה
רילקה מציע לנו לראות בכל "דרקון" פנימי – יאוש, תוקפנות, הרסנות, קנאה – לא אויב שיש לגרש, אלא חלק מהסיפור האנושי הרחב יותר. המצוקה אינה חולשה; היא יכולה להיות כוח מניע, הזדמנות לטרנספורמציה, לקרבה, ולחיבור עמוק יותר עם עצמנו.
לעיתים דפוסי ההימנעות הם הכובלים אותנו, ויכולים לעכב תהליכי התפתחות וצמיחה.
הפחד מהפחד הוא שמגביל אותנו באמת. רילקה מזמין אותנו לא לפחד מהתמודדות עם רגשות כואבים, אלא להכיר בהם כשייכים לנו, כחלק מאיתנו, ולראות בהם קריאה להתעוררות ולפעולה.
“אם יש בעולם כאבים, הם הכאבים שלנו. אם יש בו תהומות, התהומות האלה שייכות לנו” ~ רילקה
טרנספורמציה: פרספקטיבות תיאורטיות
הטרנספורמציה מהווה ציר מרכזי בתיאוריות פסיכולוגיות מגוונות, המשקף תפיסה דינמית של הנפש האנושית כמרחב מתמיד של צמיחה והתחדשות. על אף השוני בהגדרות, רוב התיאוריות מתכנסות לראייה משותפת של טרנספורמציה כתהליך עמוק של הרחבת העצמי ופתיחת אפשרויות חדשות
הגישה הפסיכודינאמית
בגישה הפסיכואנליטית, טרנספורמציה נתפסת כתהליך עמוק וממושך של שינוי נפשי, שבו אדם החווה סבל, קונפליקט או תקיעות, יכול לנוע אל עבר תובנות חדשות והרחבת העצמי. הדגשים לגבי מה עובד בטיפול משתנים בין תיאוריות שונות בתוך הפסיכואנליזה, אך בכולם מושם דגש על חשיבות הקשר הטיפולי. במרחב הטיפול, מערכת היחסים בין המטפל למטופל מהווה מרחב בטוח המאפשר גילוי וחקר של תכנים לא מודעים Buechler, 2024).
טרנספורמציה אינה רק שינוי פנימי עמוק אלא גם גילוי של אופקים חדשים בתודעה ובחוויה. התהליך הזה כולל לעיתים קרובות עימות עם מה שנראה מובן מאליו, יציאה מהמוכר אל עבר אי-הידיעה, וחקר עולמנו הפנימי מתוך פתיחות לשאלות שאינן מחפשות "פתרון" תשובה מיידית.
התיאוריה היונגיאנית: לידה מחדש
בתיאוריה היונגיאנית, הטרנספורמציה נתפסת כ"לידה מחדש" – תהליך אלכימי שבו האיזון האנרגטי בין קטבים מנוגדים יוצר מציאות חדשה. יונג ראה בתהליך זה יצירה של "עצמי" שלם יותר, המאחד מרכיבים סותרים לכדי שלמות.
הגישה ההומניסטית: אותנטיות ומימוש
הגישה ההומניסטית, המיוצגת על ידי מאסלו ורוג'רס, מציעה פרספקטיבה ייחודית. מאסלו תיאר את תהליך הטרנספורמציה העוברת דרך חוויות מכוננות, הסוללות את הדרך לשינוי משמעותי. האדם, יכול אפילו להרגיש שהוא אינו אותו אדם שהיה. משהו חדש נולד. לעיתים מכנים תהליך זה בשמות כגון הארה או התגלות.
בטרנספורמציה, לפי הגישה ההומניסיטית, יש גם חיבור לאותנטיות. רעיון זה מודגש במיוחד אצל קארל רוג'רס שטען שכאשר אנחנו מקבלים את עצמנו טרנספורמציה מתרחשת מאליה. כלומר, הטרנספורמציה היא תוצאה של התחברות לאני האמיתי. הסרת המסכות מאפשרת לדבר האמיתי להתגלות
מאסלו תיאר את הטרנספורמציה ב"חוויות שיא" – רגעים מכוננים שבהם האדם חווה שינוי משמעותי, המאפשר לו להשתחרר מהכבלים של הנחות יסוד לגבי עצמו והעולם שכבלו אותו קודם לכן ("אבל אנו לא אסירים" כלשונו של רילקה).
המכנה המשותף בגישות אלה הוא האמונה בדחף האנושי הטבוע בנו לטרנספורמציה: בני אדם נושאים בתוכם פוטנציאל מתמיד לשינוי, והמפתח הוא פתיחות לחוויה, קבלה והתבוננות. הטרנספורמציה איננה רק שינוי חיצוני, אלא התהוות מחודשת של המהות האנושית, בזכותו מה שמצטייר לנו עדיין כזר מכל זר, יכול להפוך לקרוב יותר מכל וליקר מכל" (רילקה).
לסיכום: הזמנה להתעוררות
רילקה מזכיר לנו כי בתוך המצוקה טמון הפוטנציאל לשינוי. במקום להתעלם או לברוח מהכאבים שלנו, עלינו להתקרב אליהם באומץ ובסבלנות. זו אינה משימה קלה, אך היא משתלמת. דרך ההתמודדות עם ה“דרקונים” הפנימיים, אנו מגלים את נסיכות הנפש ומגשימים את הפוטנציאל האנושי שלנו לצמיחה ולחירות אמיתית.
זו הזמנה להיפתח לשאלות, לאהוב את השאלות, ולאמץ תהליכים של אי-ידיעה כהזדמנות לחיבור עמוק יותר – עם עצמנו, עם האחר, ועם החיים עצמם.
למעונינים בקריאה מורחבת על טרנספורמציה בטיפול
Buechler, S. (2024). Risking intimacy and creative transformation in psychoanalysis Risking intimacy and creative transformation in psychoanalysis , by Lauren Levine, New York, Routledge, 2023, 180pp., $35.6, (paperback), ISBN: 978-1-03243474-2 . Psychoanalysis, Self and Context, 19(2), 256–260.
Fosha, D. (2006). Quantum Transformation in Trauma and Treatment : Traversing the Crisis of Healing Change. 62(5), 569–583.
Fosha, D. (2009). Positive affects and the transformation of suffering into flourishing. Annals of the New York Academy of Sciences, 1172, 252–262.
Kang, J. H., & Yang, S. (2022). A Therapist’s Vicarious Posttraumatic Growth and Transformation of Self. Journal of Humanistic Psychology, 62(1), 151–164.
Karner, T. X., & Bobbitt-Zeher, D. (2005). Losing Selves: Dementia Care as Disruption and Transformation. Symbolic Interaction, 28(4), 549–570.
Leung, P. P. Y., Lau, W. K. W., & Chung, C. L. P. (2019). Development and Validation of Perceived Self-Transformation Scale for the Satir Model. Contemporary Family Therapy, 41(1), 56–67.
Mota Vargas, R., Mathani-Chugani, V., Solano Pallero, M., Rivero Jimenez, B., Cabo Dominguez, R., & Robles Alonso, V. (2016). The transformation process for palliative care professionals: The metamorphosis, a qualitative research study. Palliative Medicine, 30(2), 161–170.
Ornstein, A. (2014). The transformation of guilt into a sense of responsibility: Discussion of articles by roger frie and martin gossmann. Psychoanalytic Inquiry, 34(7), 671–679.
Richman, S. (2013). Out of darkness: Reverberations of trauma and its creative transformations. Psychoanalytic Dialogues, 23(3), 362–376.
Ruisard, D. J. (2016). Transformation Through Attachment: The Power of Relationship in Clinical Social Work. Clinical Social Work Journal, 44(3), 279–292.
Russell, E., & Fosha, D. (2008). Transformational affects and core state in AEDP: The emergence and consolidation of joy, hope, gratitude, and confidence in (the solid goodness of) the self. Journal of Psychotherapy Integration, 18(2), 167–190.
Sayles, C. (2002). Transformational change – Based on the model of Virginia Satir. Contemporary Family Therapy, 24(1), 93–109.
Schamess, G. (2012). Mutual Transformation in Psychotherapy. Clinical Social Work Journal, 40(1), 10–22.
Schamess, G. (2013). On Knowing and not Knowing: Theoretical and Relational Transformations During 50 Years of Practice. Journal of Social Work Practice, 27(3), 217–233.
Schwartz, R. C. (2013). Moving from acceptance toward transformation with internal family systems therapy (IFS). Journal of Clinical Psychology, 69(8), 805–816.
Starr, K. E. (2008). Faith as the fulcrum of psychic change: Metaphors of transformation in Jewish mysticism and psychoanalysis. Psychoanalytic Dialogues, 18(2), 203–229.
Young-Eisendrath, P. (2008). The transformation of human suffering: A perspective from psychotherapy and buddhism. Psychoanalytic Inquiry, 28(5), 541–549.
