מהי חיוביות רעילה?
זו תפיסה המכתיבה שעלינו לשמור תמיד על גישה חיובית ומרוממת, לא משנה עד כמה המצב עשוי להיות קשה.
דוגמאות נפוצות לכך כוללות משפטים כמו: "הכל לטובה", "זה יכול להיות גרוע יותר", או "תסתכלי על הצד החיובי". משפטים אלה נאמרים לעיתים ללא רגישות למורכבות של המציאות בה אנו חיים.
המחיר של חיוביות רעילה ( Toxic Positivity)
חיוביות רעילה יכולה לטפח תפיסה לא רציונלית לפיה תוצאה לא רצויה או נסיבות מאתגרות הן תוצאה של ה"שליליות" או תולדה של העדר "גישה חיובית" מצד האדם ביחס למכאובים או לקשיים אליהם הוא נקלע.
גישה זו יכולה להותיר אותנו מבולבלים למדי, בלבול שמבעבע לעיתים כרגזנות או חוסר סבלנות שמקורם אינו ברור לנו. העדר התיקוף לחוויה הסוביקטיבית שלנו מערער את היכולת שלנו לבטוח בעצמנו. החיוביות הרעילה עלולה לגרום לאדם להאמין ששליליותו היא הגורם לבעיותיו, דבר שמוביל לבושה ולאשמה.
במקרים חמורים יותר זה יכול לגבול בגזלייטינג. התוצאה עלולה להיות צנזורה פנימית. חשש או פחד לדבר בכנות ובפתיחות על התחושות ועל החוויות שלנו, שמא יגרמו לנו להתבייש בגללן, השתקה עצמית (Self silencing) והחנקת האותנטיות.
חשיבה חיובית יכולה לעיתים להיות פלסטר על פצע ירי. במקום לעזור, זה מוביל לדיכוי רגשי, שפוגע בגוף שלנו, במוח, במערכות היחסים ולחברה שלנו, לדברי וויטני גודמן בספר "חיוביות רעילה".
"בניגוד לאמונה הרווחת, אין רגשות שליליים. יש רק רגשות שקשה יותר לשאתם או רגשות שמעוררים מצוקה בקרב אנשים מסוימים, וככל שאתה מדכא את הרגשות האלה, כך קשה יותר להתמודד איתם" (גודמן).
"למדתי לקשור את הלשון"
"למדתי לקשור את הלשון.
בחברה של אנשים אחרים, רציתי להמשיך לחייך כמו שחייכתי,
אבל לא הייתי מסוגל.
אני לא יכול לחייך באמת מבפנים, אז למדתי קצת לנסות למתוח את הפה –
קצת ימינה, קצת שמאלה
שייראה כמו חיוך…;
אני עם חור גדול במקום בו היה הלב,
חור פעור, חור שחור…" ~ אב שכול.
בקבוצה של הורים שכולים, דיבר אב שכול בכאב על חוויית הבדידות ועל החשש להכביד על אחרים. כדי להמחיש את החוויה הוא יצר "הדבקה" על ציור בשחור-לבן. באיור המקורי נראתה דמות אדם עם פה שחור המוטה כלפי מטה בעצב. מעל פה זה הוא צייר חיוך אדום "מודבק", כשמתוך הפה, יוצאת לשון אדומה, עשויה ממקל. הלשון קשורה (ב"חוט מנקה מקטרות"). האב הסביר כי חש שהאחרים כבר מזמן התעייפו ואינם יכולים עוד להתפנות להכיל את כאבו האינסופי. הוא הדגיש שכוונותיהם טובות, אך הוא לא רוצה להעמיס, ולכן בחר לקשור את לשונו.
הציור ממחיש בחדות כואבת את הפער בין מה שהוא באמת מרגיש בתוכו, לבין המסר ש"הכול בסדר" שהוא מנסה להציג כלפי חוץ באמצעות ה"מסכה" המחייכת.
התכחשות למה ש"מקלקל" את התמונה האוטופית
מספרת אחינעום יעקבס שבתה רתם חלתה בסרטן כשהייתה בת שלוש וחצי, ונפטרה בגיל שבע –
"יש לקבל ייסורים באהבה", היו מטיחים בי.
באיזו קלות לוחצים אצלנו על ההדק. "לקבל ייסורים באהבה". משפט זה היה מהדהד בראשי, ואני, כולי, הייתי נזעקת ומתקוממת מתוך קרביי. אם ירצה אדם לקבל ייסוריו באהבה – יקבל, אך כיצד ז היכול אדם לקבל את ייסורי האחר באהבה? כיצד יכולה אם לקבל את ייסורי בתה באהבה? והרי עצם הנכונות לקבל את ייסורי האחר באהבה מכילה בתוכה קהות-לב ואכזריות. כיצד יכולה אני לראות בייסורי בתי הקטנה ולקבל אותם "עליי" באהבה? את חלקי בייסורים, ניחא – אבל את ייסוריה?
משפט זה, על גרסותיו השונות, היה מציף בי לעיתים כעס, לעיתים עצב, אבל תמיד חוסר הבנה וחוסר נכונות להיענות לו" (מתוך הפרק "ייסורים ואהבה" בספר "חידת היסורים" עמוד 287).
בהמשך הפרק היא כותבת על הגישה המתעלמת מהכאב של שלו ומבטלת את הוויתו, וכך מוסיפה לייסוריו.
"בתי ואני מפריעות לתיאור המושלם של עולם מלא ניסים, ואין לנו בו מקום. אנחנו מקלקלות את המסיבה. האדם הכואב נשאר בבדידותו" (עמוד 291).
החיוביות הרעילה נאחזת בתמונה האוטופית של העולם, ומתכחשת לכל מה ש"מקלקל את המסיבה".
לאורך המסע המשותף שלה ושל בתה בהתמודדות עם מחלת הסרטן היא נפתחה להבנה אחרת של המושג "ייסורים באהבה", הבנה שתאמה את אשר חוותה בלבה והוא – לקבל את הייסורים בהעמקה של אהבת אדם. בהרעפת אהבה על בתה, בהעמקת היחסים ביניהן ובכלל.
"יש לקבל ייסורים באהבה" באהבה גדולה. לזולת. לאדם.
והאהבה הזו הלכה והזדקקה, הלכה והתעצמה, וככל שהיה בידינו פחות ופחות להושיע בגוף, כך הלכה האהבה וגברה, עד שלבסוף לא הייתה תלויה בדבר כלל, אפילו לא בחיים עצמם.
אהבת עולם אהבתיך"
(אחינעם יעקבס. ייסורים ואהבה. מתוך הספר חידת הייסורים. עמוד 290)
חיוביות בריאה מפנה מקום למציאות ולתקווה כאחד. חיוביות רעילה, לעומת זאת, שוללת את הרגש, ומאלצת אותנו להדחיק אותו. כאשר אנו מפנימים חיוביות רעילה, אנו אומרים לעצמנו (ולאחרים) שהרגש הזה לא צריך להתקיים, שהוא מוטעה, ושאם "רק" נשתדל קצת יותר, נוכל להיפטר ממנו כליל.
Healthy positivity means making space for both reality and hope. Toxic positivity denies an emotion and forces us to suppress it. When we use toxic positivity, we are telling ourselves and others that this emotion shouldn’t exist, it’s wrong, and if we try just a little bit harder, we can eliminate it entirely ~ Whitney Goodman
הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות
החיובית הרעילה אינה נובעת בהכרח מכוונות רעות. רבים מאיתנו פשוט לא יודעים איך להכיל כאב או לנחם אחרים ברגעים קשים. קשה לראות מישהו שרוי בכאב נפשי. אנחנו לעיתים בטוחים שנסייע לאדם אם נשדר לו ש"אין מה לדאוג" או ש"המצב ישתפר מהר", מבלי להבין שזה מותיר אותו בודד עוד יותר. אחרי הכל, מה יכול להיות טוב יותר מקצת עידוד? מה יכול להיות רע בניסיונות לרומם את נפשו את מי שנתון במצוקה?
זה יכול להישמע לא הגיוני- ואולי גם לא הוגן, אבל זהו המצב. במקום להקל על האדם להתמודד עם המצוקה, אמירות אלה רק מחמירים אותה. גישה זו גובה מחיר גם מהאדם המבקש לנחם את האחר, שכן נשללת ממנו ההזדמנות לבוא במגע עם כאביו, המתעוררים במפגש עם האחר הסובל.
אף על פי שיש יתרונות לאופטימיות, כאשר היא מתעלמת מרגשות כואבים, היא הופכת למסכה מזויפת נוסח "Don’t worry, Be happy".
כשאנו עוטים מסיכות ומסתירים את הכאב, אנחנו יוצרים מרחק בינינו לבין הסביבה שלנו, מה שיכול להוביל לתחושה שאיש אינו מבין אותנו באמת. במקום להתחבר לאחרים דרך קבלה של פגיעות וחיבור לאנושיות משותפת, המסכות האלה מעמיקות את הבדידות, ומשאירות אותנו לכודים בתוך עצמנו.
חיזוק חרדה במקום רוגע – "הפוך על הפוך"
ניסיונות להרגיע אדם הנתון בחרדה עלולים להוביל לבעיה נוספת, המוכרת בשם "חיזוק הפוך" (חיזוק שלילי). כאשר אנו מנסים לשכנע מישהו שאין סיבה לחרדה, או מנסים למזער את חששותיו, אנו מגבירים את תלותו באישורים חיצוניים. זה מחליש את יכולתו להרגיע את עצמו ובסופו של דבר החרדה רק מתחזקת.
ניסיונות ל"שכנע" אדם הנתון בחרדה שאין לו סיבה להיות בלחץ או ניסיון לעשות דברים במקומו עלולים להעמיק את בדידותו, ולהחמיר את מצבו.
לעיתים החיוביות מהווה מסווה ל"שיימינג" – מסרים שמזינים בושה:
Shame Disguised as Positivity ~ So you lost your job, and your friend just told you that you shouldn’t be upset. The moment the words “At least . . .” left their mouth, the conversation was over. There was no more space for your emotions or your processing. You were being pulled into the land of positivity whether you were ready or not. So you shut down and tried to figure out how the heck you could become more grateful and positive without inconveniencing anyone with your stress, worry, or shame ~ Whitney Goodman
פשוט הקשיבו: אמנות שנשכחה
בפעם הבאה כשמישהו משתף אתכם בחוויה קשה, נסו לא לתקן ולא להרגיע בצורה מאולצת. פשוט הקשיבו.
להקשיב בעיניים. להקשיב בעיניי הלב.
ההקשבה עצמה היא מתנה יקרת ערך – היא מאפשרת לאדם להרגיש שהוא נשמע, מוכר ומובן. אין צורך בניסיונות לתקן או להעלות פתרונות, אלא להקדיש תשומת לב אמיתית לנוכחותנו ויכולתנו להיות איתו. חשוב להכיר בכאב, ולתת לו מקום במקום להתעלם ממנו או להסתיר אותו. במצבים רבים נגמרות המילים. אלה הם חיינו. דווקא משום כך חשוב להיזהר ממילים ריקות ונבובות ומפתרונות "מודבקים" המוצעים לאדם הסובל במשפטים כמו "הכל לטובה".
חיי רגש, המורכבים רק מרגשות חיוביים, הם אשליה.
המציאות מורכבת, והניסיון לחוות רק צד אחד שלה, את הצד ה"חיובי", הנעים, פוגע ביכולת שלנו לחיות חיים מלאים. לעיתים הניסיון להימנע מהכאב מסב לנו יותר סבל מאשר הכאב המקורי.
כשאנחנו משלימים עם רגשותינו, כשאנחנו מקבלים בברכה את כל מה שאנושי בנו, אנחנו פותחים מרחב שבתוכו אנחנו יכולים להרגיש, לבטא ולמעשה לחוות באופן מלא יותר את המתרחש בתוכנו וסביבנו. אם אנחנו סוגרים את השסתום הרגשי של זרם הרגשות המכאיבים, אנחנו בהכרח מצמצמים גם את זרימתם של הרגשות החיוביים. אותה מערכת מזרימה את כל הרגשות- החיוביים והשליליים- ואם אנחנו חוסמים זרם של אחד הרגשות, היכולת שלנו להרגיש רגשות אחרים נחסמת.
לדוגמה, כשאנחנו מסרבים להכיר בעצב כשאנחנו חווים אובדן, אנחנו מגבילים את היכולת לאהוב באופן עמוק. כשאיננו בולמים או משתיקים כעס כלפי בן או בת זוג, אנחנו פוגעים ביכולת לאהוב אותם באופן עמוק. כשאנחנו לא מאפשרים לעצמנו לפחד, אנחנו חונקים את האומץ שלנו, כמו גם את היכולת שלנו להיערך לסכנות במציאות חיינו.
במקום להיות מונחים על פי אידיאלים של איך עלינו "להרגיש" או "להיות", נוכל להיפתח ולהקשיב למהויות ולקולות השונים בעולמנו, ולנהוג כלפיהם בהכנסת אורחים.
“Live a life that challenges you, fulfills you, has meaning, and brings you moments of joy.
Open yourself to all emotions and experiences.
Discover what you value and follow it until the end, knowing that sometimes life is going to hurt and that’s what makes it worth living.”
~ Whitney Goodman
We wear the mask that grins and lies, It hides our cheeks and shades our eyes— Paul Laurence Dunbar
מקורות
חידת הייסורים – כאב ואובדן במבט קיומי, הגותי ויהודי, (2012) בעריכת ברוך כהנא, חיותה דויטש ורוני רדמן. הוצאת משכל- ידיעות אחרונות וחמד ספרים.
בן-שחר, ט. (2022) אושר אפשרי. תל אביב: מטר.
Ehrenreich, B. (2010). Bright‐sided: How the relentless promotion of positive thinking has undermined America. Metropolitan Books.
Goodman, W. (2022). Toxic positivity: Keeping it real in a world obsessed with being happy. Tarcher Perigee.
Halberstam, J. (2011). The queer art of failure (1st ed.). Duke University Press
Harris, A. J. L., & Hahn, U. (2011). Unrealistic optimism about future life events: A cautionary note. Psychological Review, 118(1), 135–154.
Mager, D. (2020). There's nothing positive about toxic positivity. Psychology Today. https://www.psychologytoday.com/us/blog/some-assembly-required/202011/there-s-nothing-positive-about-toxic-positivity
Marie, S. (2022). What is toxic positivity? Healthline https://www.healthline.com/health/mental-health/toxic-positivity-during-the-pandemic
Oettingen, G. (2015). Rethinking positive thinking: Inside the new science of motivation. Current.
Riddell, J. (2020). Combatting toxic positivity with critical hope. University Affairs, 61(3), 49.
Seligman, M. E. P. (2002). Authentic happiness: Using the new positive psychology to realize your potential for lasting fulfillment. Free Press.
Shepperd, J. A., Waters, E. A., Weinstein, N. D., & Klein, W. M. P. (2015). A primer on unrealistic optimism. Current Directions in Psychological Science, 24(3), 232–237.
