מהי ענווה תרבותית?
ענווה תרבותית מוגדרת כיכולת ונכונות לבחון ולהבין את השפעתם של הערכים התרבותיים שלנו על ההתנהלות, על "קריאת המפה" ועל הקשרים שלנו, יחד עם שמירה על פרספקטיבה המכוונת לאחר, מתוך כבוד ופתיחות (Hook et al, 2017).
מדובר במחויבות ארוכה לבחינה עצמית והערכה מחודשת של עצמנו, תוך נכונות להישאר פתוחים לקליטת מידע חדש אודות עצמנו ואודת אחרים. זה מסע של למידה מתמדת (lifelong journey), תהליך שעולם לא מסתיים.
הידע שלנו לגבי תרבותו של האחר מוגבל (Hook et al. 2013). הבנה זו מחייבת אותנו להכיר ב:
- להכיר בנטייה שלנו לראות את האמונות, הערכים ותפיסת העולם שלנו כ"נכונים" ואף נעלים מאלה של אחרים.
- לזהות "קצרים" בתקשורת ולקלוט מאחר/ים ביטויים (ישירים או עקיפים) בנוסח "אתה לא מבין".
- נכונות לשאת אי ידיעה. אי ידיעה אין משמעה להיות בורים או אבודים, כי אם להיות פתוחים לאחר.
True humility is staying teachable regardless how much you know
בפועל זה אומר להניח בצד את הגאווה וההגנתיות שלנו כדי להקשיב באמת למה שאחרים יש להם לומר.
ניתן להתייחס לענווה תרבותית כבעלת אופי תוך-אישי ובין-אישי. ברמה התוך-אישית, ענווה תרבותית כוללת נכונות ופתיחות לחשוב על עצמנו כנתונים להשפעות חברתיות ותרבותיות. ברמה הבין-אישית, ענווה תרבותית כוללת פתיחות לשמוע וחתירה מתמדת ללמוד ולהבין היבטים פחות מוכרים של הרקע והזהות החברתית-תרבותית של האחר (הוק ואחרים, 2013).
גישה זו מחייבת מאיתנו להישמר מפני יצירת הנחות יסוד אוטומטיות או "מילוי סדקים" בהתיימרות להבין את האחר.
ענווה תרבותית במרחב הטיפולי
בפסיכותרפיה, עמדה של ענווה תרבותית ממקמת את המטופל כמומחה לעצמו. המטופל מנקודת מבט זו הוא בעל הכישורים הייחודיים ללמד את המטפל על הרב-תרבותיות שלו, על סוגיות הנוגעות לזהות והשפעתם על המצוקה שמביאה אותו לטיפול ועל התפיסות שלו לגבי טיפול.
על מטפלים לפתוח את עצמנו לסיפורים השונים שיש לאחרים הממוקמים אחרת, ולאפשר להם לספר בקולם שלהם ובדרך המתאימה להם" (לירי, 2014, עמ' 253). כאשר בוחנים את החשיבה הפסיכואנליטית העכשווית, נראה כי ענווה תרבותית עולה בקנה אחד עם המושג של הכנסת אורחים במרחב הטיפולי.
ההבדל בין ענווה תרבותית לכשירות תרבותית
המודל של ענווה תרבותית במרחב הטיפול שונה ממודלים נפוצים של כשירות תרבותית בכך במיקוד על ה"כאן ועכשיו" בקשר הטיפולי, ודגש על רפלקציה לעומת גישות המדגישות את החשיבות של רכישת "ידע" על התרבות של המטופל. המציאות שלנו רבת סיפורים. הנרטיבים המכוונים אותו, אישית ומקצועית מושפעים ומעוצבים על ידי נורמות ושיח חברתי ותרבותי.
הגישה של ענווה תרבותית גם כוללת מודעות לסוגיות הנוגעות ליחסי כוח (Power). זאת ועוד, לשיח חברתי (discourse) – מה נאמר? מי אומר זאת? ובאיזה סמכות? – יש השפעה אמיתית על בני אדם. חשוב לקחת בחשבון שבכל חברה יש קבוצות מועדפות וקבוצות שוליים. להתעלם מפעילותו של הכח הוא סוג מסוים של שיתוף פעולה איתם.
“…Teach me about you…”
הענווה התרבותית היא אחד משלושת המרכיבים Multicultural Orientation, בנוסף למידת הנינוחות במפגש הרב תרבותי (Cultural comfort) ופתיחות לזיהוי הזדמנויות ללמידה וחקירה של סוגיות הנוגעות לתרבות (Cultural Oppurtunities) ( Hook et al, 2017; Owen et al., 2016).
ענווה תרבותית ותרומתה לאמון
ענווה תרבותית משתקפת גם בגישה של דונה אורנג' למפגש עם הזר הסובל, ולפיתוח של שיח של אמון (בשונה משיח של חשד). גישה זו עולה גם בקנה אחד עם משנתו של הפילוסוף הצרפתי עמנואל לוינס:
במפגש עם האחר, לוינס טוען כי אל לנו לנסות להשתמש באמפתיה ובהבנה כדי להפוך את האחר לקרוב ומוכר, כי אז אנחנו מבטלים את אחרותו,. כפי שהעצמי הוא אינסופי, כן גם האחר או האחרות הם אינסופיים, ולא נוכל "להגדיר" אותם בניסיון להפכם לסופיים.
היחס אל האחרות דומה ליחס אל סוד, אל משהו שנעדר תמיד בעולם. לכן, כל מה שנותר לנו הוא להפוך לחוקרים, להיות מוכנים לפגוש את הזר והלא מוכר, ולהסתכל בפניו, ולא להימנע או להכחיש את קיומו. במקום לנסות להפכו למוכר, עלינו קבלו בכבוד כמשהו שחומק תדיר, וזוהי גם הגדרתו לאהבה.
המחקר מלמד שענווה תרבותית תורמת להפחתת מיקרו-אגרסיות המזינות חשדנות, ומגביר את האמון בתהליכי טיפול ובקשר הטיפולי.
דרכים לפתח ענווה תרבותית
- נוכל ללמוד לשאול במקום להניח הנחות מוקדמות. למשל, "האם זה משהו שהיית מרגיש בנוח לדבר עליו?"; הסקרנות היא נקודת מפתח, ואפשר לפתח סקרנות ו"הכנסת אורחים".
- ההכרה במטען התרבותי שלנו ובאופן בו אנחנו נעים בין עולמות שונים, תאפשר לנו להרגיש נוח יותר במפגש עם נושאים קונפליקטואליים ו"לשים על השלחן" סוגיות של תרבות וזהות, ולהתייחס אליהם בצורה פתוחה וישירה יותר.
- חשוב להיות ערים לדינמיקה הכוללת היבטים של פריבילגיה ודיכוי, ולהשפעתם של אלה על יחסי מטפל-מטופל, ועל ההבנה של המטפל את הנושאים שעל הפרק.
בספר שהוקדש לענווה תרבותית בהוצאת הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית (APA) מוקדשת תשומת לב לדרכים בהן מטפלים יכולים לזהות כשלים אמפתיים, הנובעים מ"שטחים עוורים" בשדה הראייה עקב פערים תרבותיים. ניתנות הנחיות לדרכים בהן אפשר לפעול לאיחוי קרעים בברית הטיפולית, ולהתקדם בעבודה המשותפת גם כשיש למטפל תגובה שלילית חזקה לתפיסות העולם של המטופל.
ברמה המעשית מציעים לנו מחברי הספר לשאול את עצמנו שאלות כגון, מה הייחוד של האדם מולי?; אילו היבטים של הרקע התרבותי חשובים לו או לה?; כיצד זה משפיע על הסיבות שהובילו אותו.ה לפנות? ; איך ההקשר התרבותי יכול לשמש עבורו מקור חוסן? ; איך עשוי הרקע התרבותי של המטופל- ושלי – להשפיע על האינטראקציה שלנו, ועל היכולת ליצור קשר ולעבוד יחד? (Hook et al, 2017).
שאלות לרפלקציה
-
חשבו על המסרים שנחשפתם אליהם בסביבה בה גדלתם וכיום, לגבי מגדר, זהות מגדרית, גזע, אתניות, נטיה מינית, מעמד או כל מאפיין אחר של זהות.
-
איך הועברו מסרים אלה? (דרך מקורות הכוללים ספרים, סרטים, מדיה, משפחה, חברים, מוסדות- בתי ספר, עבודה- כלל החוויות האישיות שלנו והסיפורים ששמענו ישירות ובעקיפין).
-
מה היה הטון הרגשי בו הועברו מסרים אלה? מהן התגובות הפיסיות, מנטליות או רגשיות המתלוות להן ? איך הן "מאוחסנות" בגוף עכשיו?
-
איך השפיעו המסרים האלו על מערכת היחסים שיש לנו או שהיו לנו עם עצמנו ועם אנשים אחרים?; באילו מצבים אנחנו מרגישים נוח לדבר על נושאים קונפליקטואלים, ומתי לא?
-
בהקשר הטיפולי זה מאפשר לנו להבין איך משפיעים מסרים אלה על מערכת היחסים הטיפולית, להפחית מיקרו-אגרסיות, ולפעול לאיחוי קרעים בברית הטיפולית (Freetly Porter & Owen, 2024).
הזדמנות להרחבת גבולות עצמנו
בהקשר הטיפולי, זה כולל את היכולת לכבד הבדלים ולנקוט עמדה one-down , גם כאשר השונות מאיימת על הברית הטיפולית. ככל שאנו מסכימים ״ללכת״ עם המטופל גם כאשר לא ברור לנו לאן השיחה מובילה, מתוך אמונה שהדברים יתבהרו בבוא העת ובלי לצפות לתוצאות בטווח המיידי, נוכל להעניק מרחב פתוח יותר למטופל לחוות בטחון המאפשר אקספלורציה וגילוי מחוזים חדשים ולא נודעים בנופי הנפש.
המחקרים בתחום מצביעים על כך שככל ככל שהמטופל תופס את המטפל כנוקט בעמדה של ענווה תרבותית כך גם הברית הטיפולית איתנה יותר.
הנכונות להיות ב"אי ידיעה" מחייבת מאיתנו לזהות את הקולות ה"יודעים" היכולים להפריע לאי ידיעה. היכולת לזהות מתי אנחנו מרגישים "אאוטסיידר" ו/או שייכים לקבוצת שוליים, ואיך אנחנו מגיבים במצבים אלה פותחת בפנינו אפיקים נוספים. האפשרות לפתוח את עצמנו לסיפורים של אחרים, ולאפשר להם לספר את סיפורם בקולם שלה ובדרך המתאימה להם מהווה הזדמנות להרחבת גבולות עצמנו.
מקורות
Davis, D. E., DeBlaere, C., Brubaker, K., Owen, J., Jordan, T. A., Hook, J. N., & Van Tongeren, D. R. (2016). Microaggressions and perceptions of cultural humility in counseling. Journal of Counseling & Development, 94(4), 483-493
Hook, J. N., Davis, D. E., Owen, J., Worthington, E. L., Jr., & Utsey, S. O. (2013). Cultural humility: Measuring openness to culturally diverse clients. Journal of Counseling Psychology, 60(3), 353–366.
Hook, J. N., Davis, D., Owen, J., & DeBlaere, C. (2017). Cultural humility: Engaging diverse identities in therapy. American Psychological Association
Hook, J. N., Farrell, J. E., Davis, D. E., DeBlaere, C., Van Tongeren, D. R., & Utsey, S. O. (2016). Cultural humility and racial microaggressions in counseling. Journal of Counseling Psychology, 63(3), 269–277.
Freetly Porter, E., & Owen, J. (2024). Therapists’ responses to cultural ruptures: A pilot study of external ratings of multicultural orientation.Journal of Psychotherapy Integration, 34(4), 530–543
Mosher, D. K., Hook, J. N., Captari, L. E., Davis, D. E., DeBlaere, C., & Owen, J. (2017). Cultural humility: A therapeutic framework for engaging diverse clients. Practice Innovations, 2(4), 221–233.
Orlowski, E. W., Moeyaert, M., Monley, C., & Redden, C. (2024). The effects of cultural humility on therapeutic alliance and psychotherapy outcomes: A systematic review and meta‐analysis. Counselling & Psychotherapy Research. Advance online publication
Owen, J., Tao, K., Leach, M. M., & Rodolfa, E. (2011). Clients’ perceptions of their psychotherapists’ multicultural orientation. Psychotherapy, 48(3), 274–282
Owen, J., Tao, K. W., Drinane, J. M., Hook, J., Davis, D. E., & Kune, N. F. (2016). Client perceptions of therapists’ multicultural orientation: Cultural (missed) opportunities and cultural humility. Professional Psychology: Research and Practice, 47(1), 30–37.
Zhang, H., Watkins, C. E., Jr., Hook, J. N., Hodge, A. S., Davis, C. W., Norton, J., Wilcox, M. M., Davis, D. E., DeBlaere, C., & Owen, J. (2022). Cultural humility in psychotherapy and clinical supervision: A research review. Counselling & Psychotherapy Research, 22(3), 548–557
