נפילתו של איקרוס

בעניין הסבל לא טעו מימיהם,

"רבותינו האמנים הישנים": היאך היטיבו להבין

את מקומו באדם; היאך הוא מתחולל

בעוד מישהו אחר אוכל או פותח חלון או סתם מהלך לו ב דרך;

היאך, שעה שקשישים ביראה ורגשה מייחלים

ללידה הפלאית, לעולם מצויים,

ילדים, שלא חכו באופן מיוחד להתרחשות, מחליקים

על-פני ברכה בקצהו של היער:

הם לא שכחו מימיהם

כי אפילו מות-קדושים אימתני מתנהל

איכשהו בצד, באתר מזוהם

בו כלים ממשיכים בחיי הכלב שלהם וסוסו של המרצח

מגרד עכוזו התמים באילן.

ב'איקרוס' של ברויגל, למשל: היאך הכל נפנה

בנינוחות מאצל אסון; אפשר שהאיש החורש

שמע את השכשוך, את זעקת השבר,

אך לדידו לא היה זה כשלון נחשב; השמש זורח

כדרכו על הרגלים הלבנות הנעלמות לתוך ירוק

המים; והספינה המהודרת, העדינה, אשר חזתה בלי ספק

דבר מדהים, נער נופל מן הרקיע,

היה לה מקום להגיע אליו, והיא הפליגה הלאה בשלוה

                                                                           ו.ה.אודן ( בתרגום מאיר ויזלטיר)- Musee des Beaux Arts/W. H. Auden

קטע מדפי העזר וההתנסויות של סדנאות מ.ג.ן למטפלים:

השיר של ו.ה. אודן (1907-1973 מעניק נקודת מבט על הסבל האנושי במפגש עם אדישות והפניית עורף. הוא מגייס לשם כך ציור מפורסם של הצייר ברוגיל, בן המאה השש עשרה: נפילתו של איקרוס. 

אודן מפנה את תשומת לבנו לניגוד החריף בין האסון של נפילת נער בשמיים לבין החיים הרגילים והשגרה הממשיכה להתנהל ("עולם כמנהגו נוהג"). האיכר ממשיך לחרוש. רועה צאן נשען על מקלו. דייג פורש רשתו. ציפורים מצייצות. רק בפינה הימנית למטה אפשר להבחין ברגלו של איקרוס מבצבצת מתוך המים. 

"הכל נפנה בנינוחות מאצל האסון..". 

אחרים עוברים לסדר היום, כמו הספינה המהודרת בציור של ברויגל, "יש לה מקום אליו להגיע והיא מפליגה אליו …" אדישה לאסון של דדלוס ואיקרוס. הפנית העורף גוזרת בדידות על האדם הסובל.

ביסוד החמלה ניצבת הכרה בקיומו של סבל בלתי נמנע (universal presence of suffering), אף שפעמים רבות רווחת הנטייה להתכחש או להתעלם ממנו. זו אולי המשימה הקשה ביותר. להכיר מתוך קבלה עמוקה, להיות עם הסבל, גם כשאין אנו יכולים לשנות את המצב, זו ייחודה בה"א הידיעה של החמלה (טולמץ' ופרדס, 2020).

מילותיו של ו.ה. אודן על האדישות במפגש עם סבל אנושי מזכירות דבריו רבי העצמה אלי ויזל:

"ההיפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההיפך מיופי אינו כיעור, הוא אדישות. 

ההיפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות. וההיפך מחיים אינו מוות, אלא אדישות בין החיים למוות" ~ אלי ויזל