"מחשבות הן כמו עננים" – הזמנה להתבוננות במרחבי התודעה

לפעמים התובנות העמוקות ביותר מגיעות דרך הדימויים הפשוטים ביותר. מטאפורת העננים החולפים בשמיים – המופיעה בתרגולים של מיינדפולנס, בספרות ילדים ובסיפורו של טיך נאט האן – פותחת צוהר להבנה חדשה של תודעתנו.

השמיים כראי התודעה 

דמיינו את תודעתכם כשמיים רחבים. צפו במחשבותיכם נודדות כעננים – חלקן חולפות במהירות, אחרות משתהות זמן מה.

מחשבותינו הן כמו אורחים חולפים בשמי תודעתנו. המחשבות הן כמו עננים – חלקם קלילים ובהירים, אחרים כבדים וקודרים. העננים משתנים ללא הרף ובסופו של דבר חולפים. השמיים עצמם נותרים פתוחים, רחבים ובלתי מוגבלים, בלי קשר ל"אורחים" המטאורולוגים.

תודעתנו היא נוף דינמי, משתנה אך יציב ביסודו. כמו השמיים המכילים מגוון של תופעות, אנו יכולים לחוות מחשבות, רגשות וחוויות מבלי להיות מוגדרים על ידן. השמיים אינם שופטים את העננים, אינם מנסים לשלוט בהם או להיאבק בהם – הם פשוט מאפשרים להם לנוע, להיווצר ולהתפוגג בדרכם. כך גם אנו יכולים לתרגל יחס של צפייה פתוחה במחשבות שלנו, בלי להזדהות איתן או להילכד בהן.

מה מאפשרת לנו הזמנה זו להתבוננות סקרנית ורכה במחשבות שלנו?

1. הזמנה לזהות בלי להזדהות  ~ מחשבות רבות מופיעות ב'שמי' התודעה שלנו, לובשות צורות שונות, ולעיתים קרובות מתפוגגות מעצמן. ככל שנתרגל לזהות את המחשבות מבלי להיאחז בהן, נוכל להפחית את השפעתן עלינו. כשאנו מפסיקים להילחם בהן, אנו מגלים שהן פשוט חולפות בדרכן, כמו עננים ברוח.
2. קבלה של מרחביות פתוחה כמצב טבעי  ~ השמיים אינם מתנגדים או חוסמים את העננים; הם פשוט קיימים. כך גם התודעה הבסיסית שלנו – מטבעה פתוחה, מזמינה ובלתי מוגבלת על ידי הבניות מנטליות זמניות. כשאנו לומדים לנוח בתודעה כזו, אנו חווים יותר חופש פנימי ופחות "נתקעים" בהלכי רוח חולפים.
3. הכרה בזרימה ושינוי מתמיד ~ אף ענן אינו סטטי; כל רגע מביא עימו שינויים עדינים או דרמטיים. כך גם מחשבותינו ורגשותינו – הם מופיעים, משתנים ונעלמים. כאשר אנו זוכרים זאת, אנו ממתנים את החוויה הקשה של תקיעות שנלווית למחשבות מכבידות, כמו רומינציה, חרדה ודיכאון.

בְּתֵּאוּר שֶׁל עֲנָנִים/יִהְיֶה עָלַי לְמַהֵר מאֹד-/שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה/וּכְבָר הֵם לֹא כְּשֶׁהָיוּ, מַתְחִילִים לְהִשְׁתַּנּוֹת ~ ויסלבה שימבורסקה

הכל משתנה סביבנו מרגע לרגע.  העננים מלווים אותנו (כמעט) בכל מקום בו אנחנו נמצאים. הם עדיין שם ומזכירים לנו שאנחנו חלק ממשהו רחב יותר. בעזרת אימוץ מטאפורת השמיים-תודעה, אנו מפתחים פרספקטיבה מחודשת על זרם התודעה שלנו. אנו לומדים לצפות בחוויות חיינו מבלי להילכד בהן, ולאפשר להן לנוע הלאה בטבעיות.

"תודעת המתחיל" בראי הספר "מחשבות הן כמו עננים"

"התודעה שלך היא כמו שמים. לפעמים היא תכלת בהירה. לפעמים היא מבעבעת וסוערת ושחורה וחורקת" – במילים אלו פותחים בונון בלארד ולורה קרלין את ספרם "מחשבות הן כמו עננים" (בתרגום ניצה פלד, הוצאת צלטנר). הספר מנגיש את חכמת המיינדפולנס לילדים דרך מטאפורה של שמיים ועננים חולפים.

"לכולנו יש כל הזמן מחשבות שבאות והולכות", הם מסבירים, "רבות מהן יצוצו וייעלמו עוד לפני שתבחין בהן". במקום להיאבק במחשבות קודרות או להכחיש את קיומן, הספר מציע גישה אחרת – להכיר בכך שכל מחשבה, גם המעיקה ביותר, היא רק אחת מני רבות החולפות בשמי תודעתנו.

האיורים הקסומים בספר משקפים את המפגש העדין בין דמיון למציאות. בשילוב ייחודי של צבעי עפרון, גירי פסטל, צבעי מים ואקריליק, נוצר עולם ויזואלי המהדהד את "תודעת המתחיל" (Beginner's Mind) – אותה יכולת להתבונן בעולם בעיניים טריות וסקרניות. פרחים צצים בין פסנתרים, דינוזאורים מתהלכים לצד נמלים צועדות. האיורים יוצרים מרחב מעברי, כפי שתיאר ויניקוט.  העננים מציתים את הדמיון שלנו, נותנים לנו מעוף, תעוזה ומאפשרים לנו להרגיש ולחוות את העונות השונות ומזג האוויר המשתנה.

בסוף הספר מובאות הנחיות מעשיות לתרגול מיינדפולנס עם ילדים, לצד מסר להורים: "אין בכוחנו לסלק מחשבות מעיבות של ילדינו, אך ביכולתנו ללמד אותם שעצב מופיע ונעלם, שהם חזקים יותר ממה שנדמה להם, ושבכל מקרה אנחנו אוהבים אותם". זוהי תזכורת שתפקידנו אינו למנוע כאב או קושי, אלא לאפשר לילדינו לקבל את מה שהם חווים מתוך הבנה ואהבה.

הספר מהווה גשר עדין בין התיאוריה לבין היישום היומיומי שלה, במיוחד בהקשר של הורות וחינוך. דרך דימויי העננים והשמיים, הוא מזמין הן את הילדים והן את המבוגרים לפתח יחס של סקרנות וקבלה כלפי עולמם החוויתי. שווה להכיר!

הנהר והעננים – סיפורו של טיך נאת האן

מה קורה כשאנחנו רודפים אחרי "עננים" ונאחזים בהם? דרך סיפורו של טיך נאת האן, נזיר בודהיסטי וייטנאמי, אנו מגלים את המחיר של היצמדות למחשבות חולפות, ואת החירות שבהתחברות מחודשת למרחבי התודעה הפתוחה.

"אי שם באחו ירוק חי נהר יפה תואר שפילס את דרכו בין יערות וגבעות. הוא נולד כזרם עליז של מים, שרקד וזימר את דרכו מטה במורד ההר. הוא היה מאוד צעיר בימים ההם, ותכנן להגיע לאוקיינוס. ככל שגדל, נעשה יותר ויותר יפה, מתפתל ומתעקל בחן בין גבעות ועמקים.

יום אחד הוא הבחין בקבוצת עננים נעה בתוכו בצורות מרהיבות. כשהעננים נדדו הלאה, הוא ניסה לרדוף אחריהם – הוא רצה שהם יהיו שלו, אבל העננים משנים צורה, משייטים ומטיילים בשמיים.

טבעם הארעי הסב סבל רב לנהר. הנאותיו הצטמצמו לכדי עונג אחד ויחיד: רדיפה אחרי עננים, אבל אט אט ייאוש, זעם ושנאה החלו לחלחל אל חייו.

יום אחד הגיעה רוח חזקה והעיפה את כל העננים מהשמיים, שנעשו ריקים. מאחר ולא נותרו עוד עננים לרדוף אחריהם, הנהר חש כי לא נותר לו בשביל מה לחיות. הוא רצה למות. אבל איך נהר יכול להמית את עצמו?

בלילה ההוא הנהר קיבל הזדמנות לשוב אל עצמו בפעם הראשונה. לפתע שמע את צליל בכיה: צליל הגלים המתנפצים על גדת הנהר. דרך ההקשבה, הוא גילה דבר חשוב.

הוא הבין שמה שחיפש מחוץ לעצמו היה קיים מאז ומתמיד בתוכו – עננים עשויים ממים. העננים נולדים מהמים ויחזרו אליהם בסופו של דבר. וגם הוא עצמו עשוי ממים.

בבוקר למחרת, כשהשמש זרחה בשמיים, הוא גילה משהו יפה. הוא ראה בפעם הראשונה שמיים כחולים. מאחר ותמיד היה עסוק כל כך בעננים, הוא מעולם לפני כן לא הבחין בשמיים, שהינם ה"בית" של כל העננים.

העננים ארעיים, אבל השמיים יציבים. השמיים העצומים היו אתו מאז ומתמיד. תובנה זו הביאה עמה הרבה שלווה, יציבות ושמחה, שהוא ידע כי לא יאבדו בשנית.

אותו אחר צהרים העננים חזרו, אך הפעם הוא לא רצה לתפוס אף אחד מהם. הוא ראה את יופיים ובירך אותם באהבה. כשענן רצה להמשיך הלאה, הוא נופף לו לשלום בידידות. הוא הבין שהעננים הם חלק ממנו, שוב לא היה צריך לבחור בינם ובינו.

אותו ערב, כשפתח את ליבו אל שמי הערב, הוא פתאום חזה בירח המלא – יפהפה ועגול כמו תכשיט, הוא חש אותו משייט בתוכו. ברגע ההוא המים, העננים והירח החלו לזרום אט אט לעבר האוקיינוס הגדול".

                    (מקור: Peace is Every Step: The Path of Mindfulness in Everyday Life)

כשאנו עומדים ליד נחל זורם ומתבוננים במים החולפים, אנו יכולים ללמוד משהו עמוק על טבע התודעה שלנו. כפי שהמים זורמים ללא מאמץ, כך גם המחשבות והרגשות שלנו מופיעים, משתנים ונעלמים. איננו יכולים למנוע את זרימת הנחל, אך אנו יכולים לבחור כיצד אנו מתייחסים אליו.

האם אנו מתנגדים לזרם, או שמא אנו לומדים לצפות בו בפתיחות ובקבלה?

המחשבות, כמו העננים, הן חלק מאיתנו אך אינן מגדירות אותנו. כפי שהנהר גילה את השמיים הכחולים רק כשהרפה מהמרדף אחרי עננים, כך גם אנחנו מגלים את מרחבי התודעה שלנו כשאנחנו מרפים מהאחיזה במחשבותינו.

"ענן אף פעם לא מת״ – כתב טיך נאת האן. זה גם השם לסרט על חייו מעוררי ההשראה. הענן הופך לגשם, ומשקה שדה, ומתאדה שוב עם השמש. וחוזר להיות ענן.

יישומים מעשיים

בין אם נתבונן בשמיים הפתוחים, נקרא לילדינו על עננים חולפים, או נלמד מחכמת הנהר העתיק – המסר נשאר דומה: תודעתנו, כמו השמיים עצמם, היא מרחב אינסופי .

המחשבות, כמו עננים, באות והולכות, ואנחנו? אנחנו המרחב עצמו, רחב ופתוח כשמיים. הבנה זו מאפשרת:

• זיהוי מחשבות כאורחים זמניים, באים וחולפים.
• תרגול אי-היאחזות בנרטיבים פנימיים.
• טיפוח מודעות מרחבית החוצה מצבים רגשיים חולפים.
• פיתוח חוסן דרך הבנת הטבע המשתנה של החיים.

המטאפורה הזו יכולה לתרום בחיי היומיום, במיוחד כאשר אנו מוצפים ברומינציה, חרדה או דיכאון. לעיתים קרובות אנו נאחזים במחשבות טורדניות, ממש כמו אדם שמנסה ללכוד מים בידיו – ככל שהוא מתאמץ יותר, כך הם חומקים ממנו. אך אם נאמץ גישה המזכירה ישיבה לצד הנחל – נוכל לראות את המחשבות שלנו זורמות מבלי להיסחף אחריהן. במקום לשקוע במעגלי דאגה אין-סופיים, נוכל לפתח מודעות רחבה יותר ולתת למחשבות לחלוף בדרכן, מבלי להיאחז בהן.

התרגול של מיינדפולנס מאפשר לנו להיות עדים למחשבותינו ולרגשותינו מבלי להישאב אל תוך מערבולת של שיפוט וביקורת עצמית. ככל שנתרגל יותר את הגישה הזו, כך נגביר את החוסן הנפשי שלנו, ונוכל להימנע מהשפעתן המשתקת של חרדה ודיכאון. בכך, אנו נותנים לעצמנו מתנה יקרת ערך: היכולת לחיות את הרגע במלואו, בחירות ובהבנה עמוקה יותר של עצמנו ותודעתנו.

 מי שמעונין ביישומים המתאימים לתרגול אישי ו/או ברשימת מקורות- מוזמן לפנות. צילומים נוספים יוספו בהמשך