הרצאה של אלינער פרדס, מרכז בינתחומי, הרצליה, 2011
חקר מוקיר הוא מודל בתחום הארגוני שפיתח דיויד קופריידר (David Cooperrider) בשנות השמונים של המאה הקודמת. במקום להתמקד במה שלא עובד, חקר מוקיר מתמקד במה שעובד. הנחת היסוד היא שאנו יוצרים את המציאות שלנו באופן החשיבה שלנו. ההתמקדות במה שבעייתי, עלולה להעצים בעייתיות. לעומת זאת, אם אנו מתמקדים בחלומות שלנו, נגביר את הסיכוי למימושם.
המתודולוגיה של חקר מוקיר מגייסת גם את כוחו של הדמיון. במרכז הגישה עומדת תפיסה של תהליכי שינוי כתהליכים של גילוי, יצירת תמונה עתידית (חזון) ומימוש החזון. אנחנו חולמים את עצמנו כפי שנהיה וכך צומחים. קבוצות עשויות להשתנות בהתאם לכיוון שמתווה החקר. לכן נודעת חשיבות לחקר התנאים המאפשרים תפקוד אופטימאלי, לחקירה ולפיתוח של המיטב כבסיס לשינוי. מוטב לכוון ליותר ממה שכבר עובד בהצלחה. בדרך זו נעלה את הסיכויים למצוא את עצמנו במקומות שסברנו כי לא נוכל להגיע אליהם.
הרעיון שניתן לעצב עתיד המבוסס על המיטב מן העבר, מגייס אנשים וסוחף אותם למימוש אפשרויות חדשות עבור הארגונים שהם משתייכים אליהם. יש בכך עידוד למעורבות בעשייה למען העולם בו הם רוצים לחיות. ההתמקדות בחוויות חיוביות, בהצלחות ובסיפורים על המיטב, מהווה מקור ממשי ללמידה ארגונית ולהתפתחות, לצמיחה ולעיצוב משותף של העתיד הארגוני. הרגשות החיוביים המתעוררים סביב התהליך מטעינים את המצברים והופכים את התהליך למבוע של יצירה והתחדשות.
חקר מוקיר מבוסס על הגישה הנרטיבית שעקרונותיה המנחים כוללים:
— המציאות שלנו מרובת סיפורים, מתוכם ניתן לבחור סיפורים מועדפים
— ההגדרות שלנו מעצבות את המציאות שלנו.
— תהליך החקירה מחולל שינוי.
— שאלות חיוביות מזמינות שינוי חיובי.
— בחירה חופשית משחררת אנרגיה לשינוי והבניה מחדש של משמעות .
— למידה מהצלחות, כי הידע קיים אצל האדם, המשפחה והמערכת.
— הדמיית העתיד מזמינה מעשים בכיוון מימושו.
ארבעת השלבים (ארבעת ה-D) של תהליך חקר מוקיר:
- השלב הראשון בתהליך אחרי הגדרת המיקוד של החקירה, הוא הבירור "מה עובד הכי טוב". זהו שלב הגילוי (Discovery) בו פועלים לזהות, לגלות ולחקור את המיטב מן העבר: אירועים, מצבים, התנסויות, הצלחות וכדומה.
- לאחר מכן מגיע השלב השני: גיבוש החזון של "מה יכול להיות מעבר לזה", החלימה (Dream) – שלב יצירתי בו האנשים מתמקדים בפיתוח רעיונות, דימויים ותפיסות אשר יביאו לעיצוב המצב הרצוי בעתיד.
- עיצוב (Design) – בהתבסס על החזון של "מה אמור להיות" משלַב הגילוי, מכינים תוכנית פעולה ומעצבים מפת דרכים למימוש המצב העתידי הרצוי.
- לאחר מכן מיישמים את התוכנית, מגלים "מה עובד הכי טוב" (שלב ראשון), וחוזר חלילה. זהו שלב הייעוד והתחזוקה (Destiny) – יישום הרעיונות והתוכניות בפועל, ויצירת מנגנונים להזנה ולשימור של האנרגיות החיוביות ותחזוקה של התוצאות שנוצרו בתהליך.
הגישה של חקר מוקיר תופסת תאוצה בעולם וזוכה למחקר רחב המעיד על תוצאות מרשימות. לגישה זו יישומים רבים בעולם בתחומים שונים: בארגונים כלכליים, בחינוך, באימון אישי ועוד.
מינוף המיטב מן העבר- יישום של חקר מוקיר בעבודה קהילתית
בעת מלחמת לבנון השנייה ובמשך השנה שלאחריה נערך בקריית שמונה פרויקט מיוחד.
הפרויקט כלל תהליך רחב היקף של הנגשת-שירות באמצעות מאות ביקורים במקלטים ובבתיהם של עולים שהגיעו לקריית שמונה, שהייתה חשופה בזמן המלחמה לירי אינטנסיבי של קטיושות. על-פי-רוב היו העולים מנותקים ממערכת תמיכה כלשהי. הביקורים התמקדו בזיהוי צרכיהם ובמתן מענה להם על-ידי מתנדבים ואנשי מקצוע של עמותת "סלע" (סיוע לעולה במשבר). אחת ממטרות הפרויקט היתה פריצת מעגל הבדידות של העולים וגיוסם לפעילויות מחוץ לבית.
מהביקורים בבתים אותרה קבוצה גדולה של עולים מברית המועצות לשעבר, מרביתם כבר חצו את גיל שישים, וביניהם גם קשישים במצב סיעודי המרותקים לביתם. רבים מהם לא יצאו מהבית שבועות ואף חודשים אחרי המלחמה. היו ביניהם אנשים שבזמן הקטיושות לא היו מסוגלים לרדת למקלטים מפאת קשיי ניידות ובעיות בריאות שונות. גם בימים כתיקונם מדובר בפלח-אוכלוסיה עם ריבוי לחצים וקשיים כלכליים, חלקם גם אחרי טראומות קודמות שחוו לפני עלייתם לארץ. המתנדבים שביקרו אותם דיווחו על מצוקה עמוקה של המשתתפים בפרויקט ובדידות רבה. ארגונים בקהילה עשו מאמצים למשוך את התושבים המבוגרים יותר לחוגים ולפעילויות שונות שהוצעו בקריית שמונה, אך היה קשה לגייס את העולים המבוגרים ולהניע אותם לצאת מבתיהם.
לשם כך נערך תהליך של חקר מוקיר. בכינוס של אנשי המקצוע, המתנדבים ונציגי השכונות, הוחלט, בשלב ראשון, למקד את התהליך בניסיון לייצר מעורבות פעילה של העולים המבוגרים בפעילות מחוץ לבית. במפגש השני כונסו שוב המטפלים, המתנדבים ונציגי השכונה והוצפו סיפורים על פעילויות שהצליחו להביא להשתתפות ערה ולביטויים של חיוניות מצד המשתתפים. במקום להתמקד בקשיים המרובים, בטראומות וב"מסכנות", אפשר היה דרך הסיפורים לגלות מה עובד הכי טוב, "מה נותן חיים" ומהם התנאים המאפשרים גיוס של השתתפות פעילה. מתוך הסיפורים עלה כי ישנם תנאים משותפים שאפשרו את האקלים המתאים לגיוס השתתפות פעילה. תנאים אלה כללו תשומת לב אישית לכל משתתף, ליווי אישי של מתנדב שמכיר את האדם והסעות אל האירוע, תוכנית מותאמת תרבותית שכוללת מוסיקה, ואפשרות לדבר בשפת האם ולחלוק זכרונות מהחיים שקדמו לעלייה לארץ.
בהתחשב בתנאים אלה גובשה התמונה של "האירוע שיכול להיות" עם סוג הפעילות שימשוך את העולים לצאת ויגייס את מעורבותם הפעילה. על סמך תמונה זו עוצבה תוכנית לקונצרט ערב שיוזמנו אליו קשישים ומתנדבים יחדיו. את יישום החזון אפשר לראות בסרטון המצורף כאן.
לאירוע שנערך בעקבות תהליך החקר מוקיר, התבקשו המשתתפים להביא חפצים, תמונות או מזכרות שהיו רוצים לשתף בהם אחרים. השימוש בחפץ מן העבר איפשר חיבור לזיכרונות שאפשר לשאוב מהם כוח. בכל חפץ טמונה הזדמנות לגלות מעין צופן לסיפורו של היחיד עם חותמו הייחודי. החפצים היוו גם מפתחות למקורות פנימיים של עוצמה והזדמנות לספר את הסיפור האישי. כל אחד מהקשישים, בהתאם לתכנון, לֻווה לאירוע על-ידי מתנדב שהכיר מביקורי הבית.
מצפייה בסרטון אפשר להתרשם מהאווירה המיוחדת ששררה במפגש, מההפשרה ההדרגתית של המשתתפים ומהקשרים שנרקמו ביניהם:
