סוד ההתחדשות- מתוך הגנן הנאמן

"אני בטוחה שבכל מקום שומם ממתינים להיוולד חיים חדשים.  ומה שמדהים אף יותר, החיים החדשים ייוולדו, אם נרצה בכך אם לא.  אדם יכול לנסות שוב ושוב לעקור אותם מהשורש, אך שוב ושוב הם יכו שורשים ויתאוששו. זרע חדש יינשא על כנפי הרוח, ושוב ושוב הם יבואו , שופעי הזדמנויות לשינוי הלב, להחזרת הלב, לתיקון הלב, ובסופו של דבר לבחירה בחיים- בכל זה אני בטוחה. מהו זה אשר לעולם אינו מת?

זהו כוח האמונה שנולד עמנו, זה שהוא גדול מאיתנו, שקורא לזרעים חדשים לבוא אל המקומות החשופים והמוכים והעקרים, כדי שנוכל להיזרע מחדש. זה אותו כוח שבעיקשותו, במסירותו לנו, באהבתו לנו- בדרך כלל בדרכים מסתוריות – הוא גדול הרבה יותר, מפואר הרבה יותר ועתיק הרבה יותר משנודע אי פעם"

קטע זה לקוח מהספר "הגנן הנאמן" שכתבה קלאריסה פינקולה אסטס, פסיכואנליטיקאית יונגיאנית ומספרת סיפורים, מחברת הספר "רצות עם זאבים".

סוד ההתחדשות

אז מהו סוד ההתחדשות?

"את סוד פעולתו אינני מתיימרת להבין. אבל זאת אני יודעת: שכל עוד אנו נתונים תחת השגחתו של הכוח הנאמן הזה- מה שנראה לנו מת אינו מת, מה נראה לנו אבוד אינו אבוד, מה שהיו שאמרו כי אין הוא אפשרי נעשה בברור אפשרי, והאדמה השוממה אינה אלא נחה- נחה וממתינה לזרע מבורך שיגיע על כנפי הרוח, בשעה טובה. והוא יגיע…."

האדמה השוממה נחה, כמו חלקת שדה ריקה המחכה לבשורה הירוקה, בשיר "כמו חצב להתבצר" .

הגנן הנאמן מייצג את התקווה, המשתקפת ביכולת האינסופית של הטבע להתחדש.

זרעים מבורכים נישאים על כנפי רוח בנתיבים בלתי נראים, ולא צפויים, ומחפשים מקום להכות בו שורש.

הכוח הטרנספורמטיבי של סיפורים

לסיפור יש כוח טרנספורמטיבי עמוק, כזה שיכול לעורר, לחבר ולהפיח חיים במקומות השוממים והנידחים ביותר בתוכנו.

הסיפורים מסייעים לנו להתחבר לשורשים שלנו, לתרבות שלנו ולעבר שלנו. הם מעניקים לנו תחושת שייכות, ומספקים לנו נקודת מבט רחבה יותר על החיים. זה הנ. הנרטיב בתכנית מ.ג.ן.

נרטיבים שופעי הזדמנויות לשינוי הלב, להחזרת הלב, לתיקון הלב.

בכל עת שמספרים אגדה, יורד הלילה. בכל בית, בכל שעה, בכל עונה, סיפור אגדות גורם לשמיים מכוכבים ולירח לבן
לזחול מבין קורות הגג ולרחף מעל אוזני השומעים.
לפעמים, בסוף הסיפור, החדר מלא באור השחר, ופעמים נותר מאחור רסיס כוכב, או פיסה בלויה של שמיים סוערים.
וכל אשר נותר מאחור הינו השפע עימו אנו עובדות, בו אנו משתמשות לעשיית נשמה ~ אסטס/ רצות עם זאבים

הגנן הנאמן/ קלריסה פינקולה אסטס, הגנן הנאמן, הוצאת מודן, 1998

על גיוס כוחן של מטפורות מן הטבע אפשר לקרוא גם במאמר המצ"ב “כי האדם עץ השדה” – מטפורות בחיק הטבע בטיפול בטראומה ושכול