בולבי, אבי תיאורית ההתקשרות, ראה בצורך באהבה כצורך ביולוגי בסיסי המלווה אותנו לאורך החיים – "מן העריסה עד הקבר" (Bowlby, 1988). ייעודה העיקרי של מערכת התקשרות הינו להבטיח חוויה של בטחון והגנה ליילוד האנושי.  למערכת זו יש  תפקיד חשוב במצבי איום ומצוקה, כפי שמפורט במאמר קודם על התקשרות, ויסות רגשות והתמודדות במצבי דחק.

הבסיס הבטוח

לדמות ההתקשרות שני תפקידים, לפי בולבי:

1. חוף מבטחים (safe haven) – עוגן ומקום מקלט שאפשר לחזור אליו לקבל נחמה, הרגעה והגנה.

2. בסיס בטוח (secure base) – ממנו אפשר לצאת לעולם, להעז ולנסות אפשרויות חדשות.

השילוב בין שני אופני התמיכה –safe haven ו- secure base – בהתנסויות עם דמויות התקשרות לאורך החיים (מדריכים, חברים, בני זוג וכו') מהווה בסיס להתנסויות חוזרות ונשנות באמצעותן לומד הפרט לאזן בין תלות לבין עצמאות, בין היכולת להסתמך על אחרים לבין היכולת להסתמכות עצמית.

בבסיס מערכת ההתקשרות עומדים מודלי העבודה הפנימיים- ייצוגים קוגניטיביים-רגשיים המבוססים על הפנמות חוזרות של אינטראקציות עם דמויות ההתקשרות המוקדמות בזמן מצוקה. ייצוגים אלו מאורגנים כייצוגים של העצמי ושל האחרים המשמעותיים, ומשפיעים על הרגשות, הציפיות והאמונות שהאחר יהיה נגיש, אמין ותומך בעת הצורך.

מחקרים רבים בדקו את הקשר שבין ביטחון בהתקשרות בבגרות לבין תפיסות של העצמי (למשל, הערכה עצמית, הערכת יכולות) ותפיסות של אחרים (למשל, האמונה בנגישות ובתמיכה של בן הזוג, תפיסת כוונות ותכונות של האחר).

אינטראקציות עם דמויות רגישות, זמינות, מגיבות ותומכות בעת צורך מקדמות את היווצרות חוויות של בטחון (secure base script) לאורך מעגל החיים. כך מצביעים מחקרים בתחום ההתקשרות בבגרות.  בזכות אינטראקציות כגון אלה מתגבשות אמונות חיוביות ביחס לעצמי,  תשתית של אמון וציפיות חיוביות בנוגע לכוונותיו של הזולת. ההתנסות החוזרת ונשנית בחוויות הנוסכות בטחון, מהוה גם מצע להתגבשות חוויה של העצמי כראוי לאהבה, כבעל יכולת וכמוערך. אסטרטגיות של ויסות רגשות גם הן מפתחות בזכות הפנמה של האיכויות המרגיעות, מנחמות ומפרגנות של דמויות ההתקשרות המשמעותיות. אלה  מהוות גם תשתית אופטימאלית להתמודדות במצבי פרידה ואובדן.

בטחון ואקספלורציה

הביטחון בזמינות של דמויות ההתקשרות ובהיענות לצרכי התלות, מאפשר לנו לצאת אל העולם ולחקור את עצמנו ואותו. זמינות והיענות רגישה לצרכי התלות אינן מטפחות תלות, כי אם מהוות בסיס להתפתחות אוטונומיה. על כך מעידים מחקרים שנערכו בשנים האחרונות על מה שמכונה "פרדוקס התלות" (Feeney, 2007).

מקום מיוחד הקדישו החוקרים במסגרת תיאורית ההתקשרות להשפעה של דינמיקת ההתקשרות על תהליכים של ויסות רגשות ותהליכי הוויסות הבין-אישי על יחסים בין בני-זוג, כפי שנראה בהמשך.הרחבה על כך אפשר לקרוא בשני המאמרים על בטחון ואקספלורציה בראי תיאורית ההתקשרות

בעקבות עבודתו החלוצית של בולבי, נערכו מחקרים רבים ונבנה גוף ידע נרחב, שמראה כי ביטחון בהתקשרות בבגרות קשור לרמות גבוהות יותר של יציבות, סיפוק וצמיחה במערכות יחסים בכלל. חוויות של בטחון בהתקשרות מהוות תשתית לוויסות רגשי ויכולת להירגע בעת איום או מצוקה.

אנשים בעלי ייצוגים פנימיים של התקשרות בטוחה, נוטים להתמודדות קונסטרוקטיבית יותר עם לחצים, מצליחים יותר לגייס רגשות חיוביים במצבי קונפליקט, סובלניים יותר לנקודות ראות שונות משלהם, ומתמודדים בצורה מאוזנת יותר עם פרידות (סקירה ב-Mikulincer & Shaver, 2007) .

כאשר הפרט תופס את האחר כלא זמין ו/או לא רגיש לאיתותיו, ואינו חווה תחושת בטחון המאפשרת לו לסמוך על משאבים פנימיים ו/או חיצוניים בעת מצוקה, הוא ינקוט באסטרטגיות משניות ופחות יעילות לניהול מצוקתו.

לפי מודל אינטגרטיבי שגובש על ידי מיקולינסר ושייבר (Mikulincer & Shaver, 2003) להתקשרות בבגרות, אסטרטגיות משניות אלה יכולות לכלול:

• הפעלת-יתר (היפר-אקטיבציה) של מערכת ההתקשרות או ניתוק בפעילות (דה-אקטיבציה) מערכת ההתקשרות. אנשים הנוטים להפעלת יתר של מערכת ההתקשרות (בעלי דפוס חרד בהתקשרות) נוטים להיות רגישים לדחייה, ונוטים להגיב בכעס, כאשר הם לא מקבלים אישור המרגיע את החרדה שלהם. הכעס יכול להיות מופנה  פנימה או החוצה (האשמות, תלונות וכיו"ב).
• דה-אקטיבציה של מערכת ההתקשרות (בעלי דפוס נמנע בהתקשרות). אנשים הנוטים להימנעות נוטים, לעומת זאת, להכחיש רגשות בכלל, ורגשות הקשורים להזדקקות וקרבה, בפרט. הם מגינים על עצמם באמצעות שמירה על מרחק, שריון של אדישות ונמנעים לרוב מפנייה לעזרה (Pereg & Mikulincer, 2004).

ומהו הדפוס הבלתי מאורגן (disorganized) בהתקשרות? לעתים, נראה חיבור של אסטרטגיות בלתי מאורגנות (disorganized) של הימנעות בנוסף להיצמדות חרדה וטלטלה ביניהם, בעיקר אצל אנשים עם רקע טראומטי. זה יבוא לביטוי, למשל, בצורת שדרים סותרים ומבלבלים כגון "בוא הנה אני זקוק/ה לך"-"אל תתעלם ממני" ובו בעת, "אתה מסוכן"- "תעזוב אותי בשקט"/"תתרחק".

נוצר כך פרדוקס – אי אפשר עם ואי אפשר בלי.  אין ממי לשאוב נחמה, אך גם אין מפלט

הפתרון: התנתקות מהעצמי ומהסביבה = דיסוציאציה (ההתנתקות מהווה מפלט במצבים בהם אין כל מפלט). הדיסוציאציה היא פיצול החוויה הטראומטית מהחוויה היומיומית. עקב כך נותרת החוויה הטראומטית קפואה ומנותקת ולא באינטגרציה עם זיכרונות אחרים. איינסוורט בתצפיות על תינוקות ראתה בסיטואציית הזר פעוטות הנעים במעברים חדים בין התנהגויות מאורגנות  לבין התנהגויות לא צפויות ומנותקות ששוברות את הרצף.

מעניינית האנלוגיה בין התנהלות זו שנצפתה בקרב הפעוטות ב"סיטואצית הזר" לבין התגובות לפרידה של אנשים בוגרים שחוו טראומות במערכות היחסים (ביטויים מקבילים של מעברים חדים בין הצפה רגשית לאדישות ונתק, התפרצויות ופרגמנטציה).

התקשרות בבגרות ותקשורת זוגית

לדרגות שונות של ביטחון בהתקשרות השפעות על טווח רחב של היבטים בבחירת בן הזוג, התייצבות הקשר ושמירת היחסים לאורך זמן. ביטוי פתוח וחם של רגשות, מחשבות ומשאלות, הוא תנאי הכרחי לקיום יציב ומספק של קשר זוגי לאורך זמן (למשל,  Collins & Feeney, 2000). במחקרים שביקשו לבחון את הקשר בין בטחון בהתקשרות לבין תקשורת זוגית, נמצא שביטחון בהתקשרות קשור לתקשורת זוגית חיובית יותר ובונה (Feeney, Noller & Callan, 1994; Feeney, 1994), וקשור פחות לאינטראקציות תובעניות ונסוגות (Fitzpatrick, Fey, Segrin & Schiff, 1993) בהשוואה לחוסר ביטחון בהתקשרות.

בתצפיות על אינטראקציות ממשיות בין זוגות שהוקלטו בווידאו כשאלה התבקשו לדבר על בעיות משותפות, דורגו בעלי התקשרות בטוחה כמביטים יותר בבני זוגם, נעימים יותר בהבעות הפנים ובקול, מקשיבים יותר לבני זוגם. לעומתם, בעלי התקשרות נמנעת, קיבלו דירוג נמוך יותר ביכולת להיענות לאיתותי מצוקה (Guerrero, 1996).

במחקר אחר נמצא בקרב זוגות שצולמו כאשר האחד מבקש עזרה והשני נענה לו, שכאשר המצוקה הייתה גבוהה יותר, בטוחים בהתקשרות נטו יותר לבקש עזרה יחסית לנמנעים בהתקשרות (Collins & Feeney, 2000). כמו כן, בעלי התקשרות בטוחה נגעו יותר בבני זוגם וחייכו יותר יחסית לבעלי התקשרות פחות בטוחה  (Tucker & Anders, 1998).

הקשר בין דפוסי התקשרות לבין היכולת לפענח מסרים רגשיים לא מילוליים נבדק במחקרים אחרים  (Noller, 2005, 2006; Schachner, Shaver & Mikulincer, 2005). נמצא שבני זוג הנוטים לחדרה בהתקשרות ממוקדים יותר בחששותיהם מפני דחייה  ולכן מגבירים הבעה רגשית שלילית ופחות מדייקים בפענוח מסרים של בני זוגם. לעומתם, נמנעים בהתקשרות מביעים ומפענחים פחות מסרים לא מילוליים בקשר עם בני זוגם כדי לשמר את המרחק ולהימנע מאינטימיות (Noller, 2006; Schachner et al., 2005).

ביטחון בהתקשרות נמצא קשור לשימוש בדרכים מועילות יותר לפתרון קונפליקטים במערכת היחסים ונכונות לבקש סליחה ולהתפייס .(1989 Pistole,). בתצפיות על תהליכי פתרון בעיות בקרב זוגות, נמצא שבני זוג בטוחים יותר הראו יותר חום ותמיכה כלפי בן הזוג, ניהלו את הדיון באופן בונה יותר ותפסו את בן הזוג באור חיובי יותר גם כשהם חוו מצבים של פגיעה, בהשוואה לפחות בטוחים (למשל, Simpson, Rholes & Phillips, 1996).

ברוב המחקרים לא נמצאו הבדלי מגדר בדפוסי ההתקשרות (למשל, Hazan & Shaver, 1987; Gormley, 2005), אך נמצאה שביעות רצון גבוהה יותר בכל הקשור לזוגיות בקרב הבטוחים בהתקשרות.

מהפרספקטיבה של תיאורית ההתקשרות, עולה שתלות ועצמאות, שלמראית עין נראות כצרכים מנוגדים, בפועל דווקא עולות בקנה אחד (Feeney, 2004). קבלה של תלות מקדמת עצמאות. עצמאות אמיתית מתגבשת בתוך מערכת יחסים מתפתחת כתוצאה מהיכולת של הפרט להישען, בעת הצורך, על הפרטנר לקשר.

השימוש במינוח הרחב – Relationship partner  במחקרים אלה מתייחס לדמויות משמעותיות לאורך מעגל החיים, כולל הורים, מורים, חברים, בני זוג ומטפלים. מודגשת החשיבות של קבלה (acceptance) של צרכי התלות על ידי הפרטנר לקשר. קבלה זו משפיעה גם על האופן בו הפרט מקבל את הפגיעוּת וההזדקקות שלו עצמו. חוויה של ביטחון בזמינות והיענות רגישה של דמויות התקשרות משמשת בסיס בטוח להתנהגות אוטונומית ופרו-אקטיבית המכוונת להשגת יעדים וליכולת לצמוח בתוך הקשר ודרך הקשר (Feeney & Thrush, 2010).

Earned Security – עדכון דגמי העבודה הפנימיים

למרות ההשפעה העצומה של חוויות ילדות, חשוב לזכור שלעולם לא מאוחר מדי ליצור שינוי.

דגמי העבודה הפנימיים, על מרכיביהם השונים, נוטים למידה מסוימת של עקביות במהלך השנים, אולם בולבי (1988) ציין שהם גם עשויים להשתנות, להתרחב ולעבור עדכון (updating) בעקבות מערכות יחסים משמעותיות ואירועים שונים גם בשלבי חיים מאוחרים יותר. התקשרות בטוחה בילדות המוקדמת אינה בהכרח מסלול "מובטח" להתפתחות ייצוגים פנימיים חיוביים של העצמי והאחר בבגרות. אירועים שליליים בחיי הילד, כגון התעללות פיזית, מינית או נפשית, גירושים רווי סכסוכים והסתה בין ההורים, או מוות של הורה, יכולים לגרום להתערערות תחושת הביטחון בהתקשרות. הסיכון לכך מוגבר כשאין בסביבתו של הילד מרחב לעיבוד הכאב והאבל, וכשהמטפלים בילד אינם יכולים לספק לו את התמיכה הרגשית לו הוא זקוק על מנת להיות עצמו ולעבד את תהליך האבל. לעומת זאת, התנסויות מיטיבות ובונות אמון, עשויות לתרום, גם למי שחווה חוויות של הזנחה וחסך בילדותו, לחיזוק של ייצוגים הפנימיים של בטחון בהתקשרות, הן של העצמי כראוי לאהבה והן של האחר כמי שאפשר לסמוך עליו.

המשפחה ממלאת תפקיד של "בסיס בטוח" ממנו אפשר לצאת ו"חוף מבטחים" אליו ניתן לחזור כדי לקבל תמיכה ונחמה בעת צורך. המחקרים מעידים כי,  אדם המרגיש שבן זוגו ו/או בני משפחה  אחרים משמעותיים, מכירים אותו ומקבלים את צרכי התלות שלו, פנוי יותר לאקספלורציה. האיזון בין קרבה (Proximity) ואוטונומיה (Autonomy) בקשרים קרובים הוא ביטוי להתקשרות בטוחה. התקשרות בטוחה היא תולדה של אינטראקציה בין סגנון ההתקשרות ובין טיב הקשר שנרקם בין בני זוג, וזו משפיעה על היכולת להתמודד עם חוסר ודאות ועל הפתיחות ליוזמות ולהתנסויות חדשות (Feeney & Thrush, 2010; Wu & Yang, 2012).

קשרים בטוחים תורמים גם ליכולת הרפלקטיבית וליצירת תחושה של המשכיות בנרטיב האישי. המשכיות זו חשובה בייחוד במצבים שבהם מופר האיזון ונקטע הרצף הטבעי בין עבר, הווה ועתיד. קשרים כאלה הם משאב משמעותי התורם למגשר בין "מי שהייתי", "מי שאני עכשיו" ו"מי שאני חולם להיות".

תמיכה מצד בן זוג או קשר משמעותי אחר יכולה, כאמור לעיל, למתן את ההשלכות השליליות של היסטוריה של אכזבות בקשרים בין אישים שהובילו להתגבשות דפוסים של התקשרות לא בטוחה.  ממחקרי אורך שבהם נערך מעקב על התפתחות דפוסי התקשרות מילדות עד בגרות, ניתן ללמוד על החוסן הנפשי בקרב קבוצה של אנשים שבילדותם אופיינו כ"לא בטוחים" בעוד כיום הם מאופיינים כ"בטוחים" מבחינת ההתקשרות (Main, 1983). תופעה זו מוגדרת כ- "בטחון נרכש" או "בטחון באמצעות השקעה" (Roisman et al, 2002). בכל רגע נתון אפשר להמשיך ולבנות "איים של ביטחון" המקנים תחושת יציבות ובסיס להמשך התפתחות וצמיחה.

*הרחבה על הקשר בין התקשרות בטוחה לבין מערכת היחסים הזוגית והתמודדות עם מצבי מעבר ושינוי קריירה אפשר למצוא במאמר בלינק הבא.

מי שמעונין ברשימת המקורות או במאמרים נלווים מוזמן לפנות במייל (צור קשר).

מקור הסרטון מ-School of Life .