לא כל רגש שאנחנו חווים זוכה להכרה שלנו. ומאידך, יכולים להתעורר בנו רגשות שאנחנו מכירים בהם, אך לא מבינים אותם. איך זה ייתכן?

רגשות יכולים להתעורר בתוכנו בצורות מגוונות, לעיתים גולמיות ולא מוגדרות. על מנת שנבין טוב יותר את רגשותינו, אנחנו זקוקים לרוב לזמנים של שקט ואפשרות להאזנה לעצמנו.  על כך בסרטון הבא מ-School of life. זו הזדמנות לשאול את עצמנו איך אנחנו מתייחסים לרגשותינו? האם אנחנו נמנעים מלחשוף את רגשותינו? ואם כן האם אנחנו יודעים מדוע?

אין קץ לבריחות

ההתכחשות לרגשותינו יכולה ללבוש צורות רבות:

דאגות שאנחנו מתכחשים להן, למשל, יכולות לשאת אופי של חרדה כללית וחסרת כיוון. חרדה כללית עלולה לעורר בנו צורך לנסות להימנע מלהישאר לבד עם עצמנו. אנחנו עשויים להעסיק את עצמנו ללא הרף ולמלא כל שעה פנויה בפעלתנות קדחתנית, כדי לא לפגוש את מה שמפחיד אותנו. יש שאנו "מסממים" את עצמנו באמצעות כימיקלים המקהים את החושים, וכך אנו אוטמים את עצמנו רגשית. זאת ועוד, אנחנו יכולים להרגיש פגועים מאוד בתוך תוכנו, אך כלפי חוץ נלבש מסיכה  של עליצות המחפה על עצב שאנחנו נושאים. לעיתים אנחנו מגינים על עצמנו מפני מפגש עם רגשות הנחווים כפגיעים באמצעות ציניות או אינטלקטואליזציה. הבריחה מרגשותינו יכולה גם היצמדות כפייתית לחדשות או כל התנהגות כפייתית אחרת.

ממה אנחנו בורחים?

דרכים להבין מה אנחנו מרגישים

יש שבורחים מחרדה, יש שבורחים מהמפגש עם רגשות פגיעים המסתתרים מאחורי כעס, יש שבורחים מכאב.

הכאב שאנו מנסים לעקוף יכול לנבוע מאובדן, מדחייה ו/או פגיעה באמון במערכות יחסים משמעותיות. ייתכן שהתנהגותם של אנשים משמעותיים בחיינו הובילה אותנו לסקפטיות או פקפוק בכנות הכוונות שלהם. ייתכן שהתייחסותם אלינו ערערה את ההערכה העצמית שלנו. תהא אשר תהא סיבת הפגיעה המקורית, ככל שאנחנו ממשיכים לברוח מהמפגש עם הפגיעות, ומתכחשים לקיומה, יהיה לנו קשה יותר להבין את הרגשות הפגיעים המתעוררים במצבים דומים בהווה.

המחיר על חוסר היכולת שלנו לעבד את הרגשות שלנו הינו יקר:  הימנעות מהמפגש עם כאב נפשי יכולה לחסום צמיחה נפשית ואת היכולת לממש את עצמנו. העדר חיבור לרגשות יכול גם לפגום ביכולת שלנו לקבל החלטות, לדעת מה נכון לנו. חוסר היכולת לעבד את הרגשות יכול גם לפגוע כמובן במערכות יחסים אינטימיות- ביכולת לתקשר לאדם אחר את מה שאנו מרגישים. בהעדר עיבוד של רגשותינו, אנחנו ממשיכים להתנהל לעיתים מבלי להתחשב בהם. לא נוכל כך לסייע לאחרים להתחשב ברגשותינו. אנחנו יכולים לחוות מועקה כבדה בשל אירועים שוליים לכאורה, משום שאנחנו לא מרשים לעצמנו להיות עצובים על משהו אחר. אנחנו לעיתים מתקשים להירדם בשל כל אותם משקעים לא פתורים. משקעים אלה צפים ועולים כשאנחנו לבד עם עצמנו במיטה. נדודי השינה הם אחד הביטויים הנפוצים לכל אשר הדחקנו בשעות היממה. יש מגוון ביטויים נוספים. לכן אנחנו כה זקוקים להבנה חומלת ביחס לעצמנו.

אחת הסיבות בגללן אנו נמנעים מעיבוד רגשותינו היא שרגשות אלה לעיתים מתנגשים עם הדימוי העצמי שלנו. רגשותינו יכולים גם להתנגש עם מה שנחשב "מקובל" בחברה שבה אנחנו חיים, ולמעשה גם לערער את התדמית שלנו בעיניי אחרים ובעיקר בעיני עצמנו. מצבים בהם אנחנו מרגישים את מה שאנחנו לא אמורים, בעיני רוחנו, להרגיש יכולים לעורר ספקות לגבי מי שאנחנו, ומי שאנחנו רוצים להיות.

איך משחררים חסמים?

נוכחות קשובה של אנשים קרובים שאנחנו מרגישים בטוחים בקרבתם,  יכולה אמנם להקל עלינו לעבד את רגשותינו, אך במרוץ השוטף במציאות היום-יומית, אנחנו זקוקים לדרכים נוספות בהן נוכל לפרוק את אשר על ליבנו. חשוב שכל אחד מאיתנו ימצא את המרחב שיאפשר לו להביע את עצמו, להבין טוב יותר את רגשותיו, גם כשהוא לבד עם עצמו.

יש הנעזרים לשם עיבוד רגשותיהם באמצעי הבעה מגוונים. יש אנשים המרגישים שכתיבה מסייעת להם לעבד את רגשותיהם- "לתפוס מרחק" מהם ולהבינם.

מחקרים רבים מצביעים על היעילות של כתיבה ותרומתה לעיבוד רגשותינו. כך למשל, במחקריו של ג'יימס פנבייקר, מאוניברסיטת אוסטין, התבקשו סטודנטים באוניברסיטה לכתוב על אחד מהנושאים הבאים: טראומה שעברו בחיים, אירוע חיים זכור היטב או טיול שעשו. סטודנטים שכתבו על טראומת חיים, נזקקו לפחות ביקורים במחלקת בריאות הנפש בקמפוס. בעקבות הכתיבה נצפתה ירידה בשימוש במשככי כאבים וכדורים נגד חרדות ושיפור במדדים נוספים של רווחה בהשוואה לסטודנטים שבחרו לכתוב על נושאים ניטרלים יותר מבחינה רגשית. גישה זו אינה מחייבת נוכחות של אדם אחר.

יש שמעדיפים לשמור את רגשותיהם לעצמם. יש שמובכים מהביטוי של רגשות. יש שמרגישים שזה אישי מדי. יש שמרגישים שכאשר הם משתפים את רגשותיהם, הם משטחים את עוצמתם.

נתיב נוסף להשתחררות ממחסומים רגשיים הינו תרגול מיינדפולנס ותרגולים שונים של גוף-נפש. שמסייעים לנו לשים לב לתחושות וכך גם לקשר בין איתותים גופניים לרגשות. תרגול זה יכול לסייע לנו להשתחרר מ-"הטייס האוטומטי" ו"ללוות במבט" את רגשותינו.  לוקח זמן עד שאנחנו מזהים מה אנחנו מרגישים. זה לא ענין של  "זבנג" וגמרנו

לא נוכל להאזין לרגשותינו מבלי לקבל בהדרגה את העובדה שבתחום זה או אחר, החיים הם פשוט הרבה יותר קשים, עצובים או מורכבים מכפי שהיינו רוצים להאמין.