"שורשיהם משתרגים יחדיו": לקט שירים על עצים

כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה
כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא שואף למעלה
כמו האדם הוא נשרף באש
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה
                               ~ נתן זך

                                                                                     חָשַׁבְתִּי שֶׁהָאֲדָמָה
זָכְרָה אוֹתִי, הִיא
הֶחֱזִירָה אוֹתִי אֵלֶיהָ בַּעֲדִינוּת שֶׁכָּזאֹת, מְסַדֶּרֶת
אֶת שִׂמְלָתָהּ הַכֵּהָה, כִּיסֶיהָ
גְּדוּשִׁים אֵזוֹבִים וְגַרְעִינִים. לֹא יָשַׁנְתִּי
כָּכָה מֵעוֹדִי, אֶבֶן
עַל קַרְקָעִית הַנָּהָר, דָּבָר אֵינוֹ
מַפְרִיד בֵּינִי וּבֵין אֵשׁ הַכּוֹכָבִים הַלְּבָנָה
זוּלַת מַחֲשָׁבוֹתַי, וְאֵלוּ רִחֲפוּ
קַלּוֹת כְּעָשׁ בֵּין עַנְפֵי
הָעֵצִים הַמֻּשְׁלָמִים. כָּל הַלַּיְלָה
שָׁמַעְתִּי אֶת הַמַּמְלָכוֹת הַקְּטַנּוֹת נוֹשְׁמוֹת
סְבִיבִי, הַחֲרָקִים, וְהַצִּפֳּרִים
הָעוֹשִׂים אֶת מְלָאכְתָם בַּחֲשֵׁכָה. כָּל הַלַּיְלָה
עָלִיתִי וְיָרַדְתִּי, כְּאִלּוּ בַּמַּיִם, נֶאֱבֶקֶת
עִם גּוֹרָל זוֹרֵחַ. עַד שֶׁהִפְצִיעַ הַבֹּקֶר
נֶעֱלַמְתִּי לְפָחוֹת תְּרֵיסַר פְּעָמִים
בְּנִבְכֵי מַשֶּׁהוּ טוֹב יוֹתֵר
                                  מרי אוליבר ~ לישון ביער

אני הולך בין עצים ויושב בדממה.
התרגשותי שוככת
כמעגלים במים.
תפקידי מונחים במקום
שם השארתים
ישנים כבקר.
ואז, הדבר ממנו יראתי מגיע
אני שרוי זמן מה בקרבתו.
מה שמפחיד בו נעלם,
ואיתו נעלם גם פחדי ממנו.
הוא שר ואני שומע את שירו.
                                                                                     וונדל בארי ~ תרגום לילה קמחי

כשייאוש על העולם צומח בי
ואני מתעורר מכל צליל קטן בלילה
בפחד על עתיד חיי או חיי ילדיי,
אני הולך ושוכב במקום בו ברווז היער
נח ביופיו על המים, והאנפה האדירה אוכלת.
אני מגיע לשלוות הדברים הפראיים
שאינם מאמצים את חייהם עם מחשבה עתידית
על עצב. אני מגיע לנוכחות המים השקטים.
ואני חש מעלי את נוכחות הכוכבים ביום,
מחכים עם אורם. לזמן מה,
אני נח בחסד העולם, ואני חופשי.
                                                                   ~ וונדל בארי תרגום מתי ליבליך

עברתי מרחק של צעד ועוד צעד. הרחקתי לכת. עלי לַעֲמֹד. עץ עומד בשלכת. לאחר שהייתי הר. לאחר שהייתי ים. ולאחר שמים. כשהייתי הר נפלתי מפחד את כל הַתְּהוֹמִים הפעורים. כשהייתי ים נשאתי כל הסודות וְגָוַעְתִּי המון הֲמָיוֹת. כשהייתי שמים ראיתי המלאכים נשרפים. אבל כשהייתי עץ אהבתי רק לִפְרֹחַ. עברתי מרחק של צעד ועוד צעד. הרחקתי לכת. עלי לעמֹד. עץ עומד בשלכת.                                                                                                   ~ אמיר גלבוע.  תודה לדבורה אבידור על הצילומים

דומני כי אף פעם לא אחזה
בשיר אשר לעץ ישווה.
עץ אשר בפיו דבק, כמה
לאדמה, בחזה השופע;
עץ הצופה באל, בכל שעה,
וזרועותיו, עטויות עלים,
שלוחות בתפילה;
עץ אשר בימות החום יחבוש
קן ציפורים בשער-הראש;
שבחיקו שלגים נשא,
ולו מי-גשם – רעיה.
שוטים כמותי יוצרים שירים,
אך עץ בורא רק אלוהים
                                ~ ג'ויס קילמר

נִצָּב עַל אֵם הַדֶּרֶךְ כְּפֶסֶל שַׁיִשׁ
עֵץ שָׂרוּף
שָׁרָשָׁיו עִקְּשִׁים
חֲבָלִים עֲבֻתִּים בְּעִמְקֵי
הָאֲדָמָה
חֵרְשִׁים לַקּוֹלוֹת
הַקְּלָלָה,
קוֹדְחִים מַאֲזִינִים
לִתְשׁוּבַת הַגֶּזַע הָאִלֵּם.
אֶפְשָׁר שֶׁעֲדַיִן חוֹלֵם
עַל רַחֲשֵׁי חַיִּים שֶׁהָיוּ
אֶפְשָׁר שֶׁעֲדַיִן לוֹחֵשׁ
תְּפִלָּה לְגִלְגּוּל שֶׁל אָבִיב
שֶׁיִּפַּח אֵשׁ בְּקִיּוּמוֹ
הָאֲרָעִי.
מִי יָדַע מָה
כּוֹחוֹ שֶׁל הַלֵּב הַחוֹלֵם
בְּקִרְבּוֹ שֶׁל עֵץ שָׂרוּף.
יִתָּכֵן בַּלֵּילוֹת שָׁבָה
אֵלָיו חַיּוּתוֹ, הוּא מְלַחֵךְ
אֶת פְּצָעָיו, הוּא מְנַעֵר
אֶת הָאֵפֶר, הוּא מְלַבְלֵב
בְּעָלִים כְּסוּפִים
אֶל יָרֵחַ נִגְלָה,
וּמוֹתוֹ הַוַּדָּאִי מְדֻמֶּה.
                                                                                                          ~ אורה לוטן

בְּחֲצֵרֵנוּ עֵץ חַיִּים יִפְרָח וְרִמּוֹנִים וּפַעֲמוֹנֵי הַכֶּסֶף. הַשַׁעַר לוֹ תָּמִיד נִפְתָּח וְלֹא יִירָא אִישׁ אֵלָיו לָגֶשֶׁת. הַשֶׁמֶש בַּעֲנָפָיו יָאִיר בְּמוֹעְדָיו יְבֹרַךְ גֶּשֶׁם וִירֹק-עַד סְבִיבָיו הַדֶּשֶׁא. לַיְלָה בּוֹ חֲלוֹם יִשְׂגֶּה וְלַבֹּקֶר יַבְשִׁיל הַפֵּשֶׁר. בְּחֲצֵרֵנוּ עֵץ חַיִּים יִפְרָח שֶׁכָּךְ חָלַמְתְּ, שֶׁכָּךְ.                                                    ~ אמיר גלבוע

הנה העצים במלמול עליהם
הנה האוויר הסחרחר מגבוה
אינני רוצה
לכתוב אליהם
רוצה בלבם לנגוע
                                 נתן אלתרמן (כוכבים בחוץ)

לֹא לוֹמַר אֶת הַכֹּל                    גַּם הָעֵץ/  אוֹמֵר רַק גֶּזַע וְעָלִים                       וּמַשְאִיר שָׁרָשִים בָּאֲפֵלָה לֹא לַעֲבֹר כָּל הַגְבוּלוֹת/          גַּם אֱלֹהִים מְסַפֵּר רַק שֶמֶש, יָרֵחַ וְכּוֹכָבִים וּמַשאִיר יְקוּמִים מֵעֵבֶר לְמַכְאוֹבֵי-הַדַּעַת.                    לֹא לִפְרֹשׂ אֶת הָאָדָם עַד תֹּם                                                            להשאיר / שלמה טנאי (מתוך הקובץ רגלי המבשר")

אהבת עצים / רחל חלפי
                                                                     אני שחסר לי
רוגע עתיק
מוצאת עצמי רעבה אצלם
כמו ילד שחסר לו סידן ולפתע מתחיל
לכרסם סיד מקירות.
פותחת זרועות וחובקת אותם
מצמידה את גופי טוב-טוב אל
גזעיהם העבים השקטים
ממצחי ועד
אצבעות רגלי
לבלוע פנימי להטמיע קרבי
את סודם.
ואז חיספוסם התם
מדבר בלשונות לוחשות את עורי
ושירם האילם
מנגן בי גלים ירוקים
ממס אבני-כאב
קשות
גלי מוח פרועים
מערסל בי חרישי
ואני גולה גלים
ממני
אל
אוושתם
אל דממת האדמה
המניקה אותם.
ולאט לאט
אני
לא-אני
אני יותר ויותר
אני
יכולה להכיל בעוד ועוד תאים
את פעימת העצים הזקנים
את פעימת
כל הצמחים שבגן
ועכשיו
שאני יושבת בחדרי
על כסא עשוי תזזית
אני שוב נמשכת לרוץ אצלם
דעו דעו אנשים:
אין כהתגפפות שקטה עם עץ גדול
להרחיק
את
השדים.
*
{מתוך "מקלעת השמש", הוצאת הקיבוץ המאוחד}
                                                                                                      

סוּפָּר לי שענקי האילנות, עצי
הסקויה הנאה אינם מעמיקים
להשתרש, אך שורשיהם
משתרגים יחדיו וכך נמצאים הם
תומכים אלה באלה
באופן כזה אולי ייתכן לצייר
את המקרה הבוטני שלנו:
לא קומה לנו ולא הדר
ושורשינו לא יעצרו כוח להעמיק
באדמה הלא יציבה הזאת
אך הם נלפתים אלה באלה
וככה, מפותלים נקדם
את פני הסערה
                                    משה דור. צילום – דבורה אבידור

כשאני בין העצים
במיוחד הערבה ועצי הדבש
אך גם באותה המידה האשור, האלונים והאורנים,
הם כולם מפזרים כאלו רמזי שמחה.
הייתי כמעט אומרת שהם מצילים אותי, כל יום.
אני כה רחוקה מהתקווה של עצמי,
בה יש בי טוב ואבחנה, ובה אני לעולם לא ממהרת דרך העולם
אלא הולכת לאט, וקדה לעיתים קרובות.
מסביבי העצים נעים בעליהם
וקוראים לי, "הישארי זמן מה".
האור זורם מענפיהם.
והם קוראים לי שוב "זה פשוט",
הם אומרים, "וגם את הגעת
לעולם לעשות זאת, לנוע בקלות,
להיות מלאה באור
ולבהוק.                                                    ~ כשאני בין העצים/ מרי אוליבר (תרגום מתי ליבליך)  

לֹא לִטְבֹּעַ
לְהֵאָחֵז בֶּעָנָף הַקָּרוֹב
לֹא לְהִסָּחֵף בַּנָּהָר
לִבְחֹר הֵיטֵב שֶׁיִּהְיֶה בְּהֶשֵּׂג יָד
שֶׁיַּחֲזִיק אֶת מִשְׁקָל הַנֶּפֶשׁ
לְאֹרֶךְ זְמַן
וּבְשוֹךְ סְעָרָה
לְגַלּוֹת שֶׁאַתְּ גֶּזַע
(עידית ברק מתוך "להיאחז בענף הקרוב", הוצאת "פרדס")