לקט שירים לסדנאות מ.ג.ן בחיק הטבע

התבוננות בטבע מפגישה אותנו עם תהליכים של השתנות מתמדת, הישרדות, מחזוריות, וכן עם התחדשות בטבע שסביבנו ובקרבנו.  לקט שירים זה, שנולד מתוך שנים של הנחיית סדנאות מ.ג.ן (מודעות. גוף. נרטיב), מזמין אותנו לסיור בנופי הנפש שלנו.

כל שיר הוא הזמנה לעצור, לנשום, ולהתחבר מחדש לחי ולמתהווה בתוכנו מרגע לרגע.

כך פועמים החיים

לא תמיד יש לנו אור לחלק,
לא תמיד הידיים שלנו מלאות,
זה בסדר
גם הירח המלא מתרוקן
גם הים נסוג לאחור
גם הפרחים קומלים
גם השמש שוקעת
ככה פועמים החיים
התכווצות והתרחבות,
אך תמיד היי יודעת,
כפי שהירח לא מתאכזב מהתרוקנותו
כי יודע הוא שטבעו להתמלא,
והים לא נבהל משפלו
כי יודע הוא שטבעו לנוע קדימה,
והפרחים אינם חוששים מגסיסתם
כי יודעים הם שטבעם לפרוח,
והשמש לעולם אינה עצובה משקיעתה
כי יודעת היא שטבעה לקום לזרוח,
אז גם אם ידייך ריקות כעת
ואין לך אור לחלק,
דעי גם את
שטבעך
לחזור
ולשמוח      ~ שניקה שקד. הצילום דבורה אבידור.        

תקופות של חוסר, ריקנות או קושי הן חלק טבעי מהחיים, בדומה למחזורים בטבע. המשתתפים יכולים להתחבר לדימויים כמו הירח ("לא מתאכזב מהתרוקנותו/ כי יודע הוא שטבעו להתמלא"). הים  ("גם הים נסוג לאחור..", גאות ושפל). הפרחים (" אינם חוששים מגסיסתם/כי יודעים הם שטבעם לפרוח". השמש (שאינה זקוקה לאישור מבחוץ על מנת לתת מאורה – וגם "אינה עצובה משקיעתה, כי  יודעת היא שטבעה לקום ולזרוח").

גם אם ידייך ריקות כעת, ואין לך אור לחלק, דעי גם את שטבעך לחזור ולשמוח ~ שניקה שקד 

השיר פותח צוהר לקבלה של התנודות והשינויים הטבעיים שעוברים על כל דבר, כולל בני אדם. וטמונה בכך נחמה.

ואולי נוכל כך להיות סבלנים ביחס לעצמנו. להזכיר לעצמנו להחזיר את עצמנו לעצמנו.

כמו ענן להתגשם

    כמו חצב להתבצר
במעבה האדמה
ולחכות לסיומה
של העונה הכי חמה
ואחר כך להתמר
וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר ~         נעמי שמר. שר יהורם גאון. צילום – דבורה אבידור.

כפי שהחצב מתבצר באדמה וממתין לסוף העונה החמה, ישנה תקווה להתחדשות.

וכמו ענן להתגשם מעל חלקת שדה ריקה/ ולהביא לרגבים את הבשורה הירוקה ~ נעמי שמר

העננים צוברים כוח לפני שהם "מתגשמים", ומביאים את ה"בשורה הירוקה" של הגשם לרגבים היבשים (הממתינים כמו בספר – הגנן הנאמן).

האדמה השוממה  מייצגת את מצבי השיממון בחיים, אך גם את הפוטנציאל הגלום בהם.הניגודים בשיר (מלא/ריק, אור/חושך, עלייה/ירידה) מדגישים את הטבע הדואלי של החיים, והעונתיות.

"כל על פני ארץ הוא בן חלוף" – כך בלחן העממי. גם אנחנו זמניים, חולפים ומשתנים ללא הרף. "רק שיר זמר חי עד אין סוף" : הזמן חולף, אך את המנגינה אי אפשר להפסיק. יש עוצמה לשירים.

עשבי זעם בין פרחי נחמה 

אני גר מול המים
בין שדות ובין חול
מעלי השמיים
וממול ים כחול
לפעמים אני חי פה
לפעמים אני מת
לפעמים הדמיון פה
כבר נראה כמו אמת
יש לילות של ירח
במזרח הזה
יש ימים שצורח
הכאב בחזה
אני גר מול המים
והאופק רחוק
וגבוהים השמיים
והים הוא עמוק
יש ליופי פה טעם
של עקבות מלחמה
פה גדלים עשבי זעם
בין פרחי נחמה    ~  יוסי בנאי. הצילום – דבורה אבידור

השיר "אני גר מול המים" של יוסי בנאי מציג נוף פסטורלי לכאורה, אך למעשה חושף עומק רגשי רב. משתקף בו מאבק עז ומתמשך, התמודדות עם כאב וסבל, לצד תקווה ויופי. היופי פוצע ("יש ימים שצורח הכאב בחזה"). במרחב ביניים זה מטשטשים הגבולות בין החי למת, בין מציאות לדמיון.

"יש ליופי פה טעם של עקבות מלחמה" – מלחמה שמתמשכת, מוות ושכול.

בחיינו רווי כאב וצער מול הים, אנו נדרשים לפנות מקום לגם וגם. מקום לחיים ומקום למתים, וכל מה שגדל במרחב הביניים. אכן פה גדלים עשבי זעם, בין פרחי נחמה.

לפעמים אני חי פה, לפעמים אני מת/ לפעמים הדמיון פה, כבר נראה כמו אמת ~ יוסי בנאי

לא אַמּוֹת חַיִּים שֶלֹּא נחיו

לא אַמּוֹת חַיִּים שֶלֹּא נחיו,                                                                                               לֹא אֶחְיֶה בְּפַחַד, פֶּן אֶפֹּל אוֹ שֶמָּא תֹּאחַז בִּי אֵש.
אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת נוֹכַחַת בְּתוֹךְ יָמַי,
לְאַפְשֵר לְחַיַּי אותי לִפְתֹּחַ,
כך שאחשוש פָּחוֹת, ואהיה לנְגִישָה יוֹתֵר.
לְשַחְרֵר אֶת לִבִּי עַד אֲשֶר יִהְיֶה לַכָּנָף,
לַאֲבוּקָה, לַהַבְטָחָה ~                                          דונה מרקובה

לשחרר את לבי ההדוק עד שיהיה הוא לכנף, לאבוקה, להבטחה ~ דונה מרקובה

בין הערביים: מרחב הביניים

על גבול הים האחרון בין הערביים
שחפים מעוף הסוף מרחפים
ואיש שהוא באור דועך אל שחור המים
משליך מכמורת אחרונה ומאפיל.
נרות הלילה נדלקים בראש הסלע
החוף מואר בזוהר מאוחר
ולחם ים עתיק, הקצף והמלח
ושיכחת חולות בחשכה.
עד שתבוא עיתו הוא יחכה רוגע
כמו החוף עד גבוה הגלים
להיאסף כמו פנינה אל מחשכיה
של קונכיית הכסף הלילית ~ נתו יונתן.    צילום – דבורה אבידור. 

השיר מאת נתן יונתן מצייר תמונה עוצמתית של מפגש בין האדם לטבע בשעת בין הערביים. הגלים מתנפצים על החוף והקצף הנוצר הם תזכורת מתמדת לתנועה ולשינוי. הגלים נושאים מן המצולה את האצות ומותירים על פני החוף פרחים של קצף ומלח.

נרות הלילה נדלקים בראש הסלע והדייג משליך מכמורת אחרונה, וממתין.

בואו נשליך את מכמורותינו אל ים החיים, ונמתין בסבלנות.

להיאסף כמו פנינה אל מחשכיה של קונכיית הכסף הלילית ~ נתן יונתן

הפועל "להיאסף" מעיד על תהליך של קבלה של החיים ושל המוות. בו בעת הוא משקף התכנסות, של חזרה אל המקור, של מציאת מנוחה. זהו מעבר ממצב של תנועה ופעילות למצב של שקט. השקט הזה נחוץ לנו כל כך!

בדומה לפנינה הנוצרת בתוך הקונכייה, גם אנחנו עוברים תהליכים. ההמתנה, השקט וההתכנסות מאפשרים לנו להתפתח ולהתחדש.

ובשקט, בענווה ובפשטות זו – יש עוצמה.

מקורות

• נתן יונתן, (1972). שירים בערוב הים {שירים} (ספרית פועלים)
• שניקה שקד. כך פועמים החיים. ויהי אור
• יוסי בנאי.  גרסה של "אני גרה מול המים" מופיעה באלבום של ריטה. רמזים.

מקורות נוספים אפשר למצוא במאמר "כי האדם עץ השדה" – סדנאות בחיק הטבע למטפלים.

"כמו ציפור נולדה לחופש" – לקט שירים על ציפורים שאפשר לשלב בסדנאות.

המעונינים בהרחבה של דפי העזר ושאלות לרפלקציה מוזמנים ליצור קשר ואשלח בשמחה. 

תודה לדבורה אבידור על הצילומים המרהיבים.