לו ניתנה לי הזדמנות שניה לגדל את ילדיי

 לו הייתה לי הזדמנות שניה לגדל את ילדיי, 

הייתי ביקורתי פחות –  ומבקש יותר להבין

מפסיק לשחק  בלהיות "רציני" –  ומשחק ברצינות

הייתי מציץ פחות בשעון- ומקשיב יותר בעיניים

הייתי מדבר פחות –  ומקשיב יותר

הייתי יוצא יותר לטיולים ומעיף עפיפונים

מגלה מרחבים פתוחים ומביט בכוכבים

הייתי מחבק יותר –  ומלחיץ פחות

את שריון הנוקשות הייתי מחליף בגמישות ורכות

העבודה הייתה נוכחת פחות בבית, ואני הייתי נוכח יותר

הייתי בונה בטחון עצמי קודם – ואחרי כן את הבית

הייתי מלמד פחות על אהבת הכוח                        

ויותר על כוחה של אהבה

(דייאן לומנס)

If I had my child to raise over again,

I'd finger paint more, and point the finger less.

I'd do less correcting, and more connecting.

I'd take my eyes off my watch, and watch with my eyes.

I would care to know less, and know to care more.

I'd take more hikes and fly more kites.

I'd stop playing serious, and seriously play.

I'd run through more fields, and gaze at more stars.

I'd do more hugging, and less tugging.

I would be firm less often, and affirm much more.

I'd build self-esteem first, and the house later.

I'd teach less about the love of power,

And more about the power of love.  

                                                      Diane Loomans

חיי השגרה שלנו מכתיבים לנו קצב מהיר ביותר וריבוי רעשים מבפנים ובחוץ. כיצד נוכל בתוך ההמולה להאט את הקצב ולהיות נוכחים יותר בחיי ילדינו?

 לו ניתנה לנו הזדמנות שניה- על מה היינו מקפידים?

להקשיב ולנסות להבין במקום להטיף? לחבק יותר במקום להלחיץ ולהאיץ? להציץ פחות בשעון ולהקשיב יותר בעיניים?:

"I'd take more hikes and fly more kites"

בפסל הרחוב באנגליה של פסל ושמו Alan Wilson אנחנו רואים דמות של סבתא הנחפזת בדרכה, בעוד הילדה משתהה ומנסה לאסוף את בובתה. הפסל ממחיש כמה חשוב שנלמד אכן להאט את הקצב ולמצוא איים של שקט, להתחבר למה שקורה ב"כאן ועכשיו",  להציץ פחות בשעון ולהקשיב יותר בעיניים, כלשון השיר.

הפסל הבא הוקדש לשיר.